הרקמה והאריגה הבדואית

 

אחד המאפיניים החשובים שמאפיינים את התרבות הבדואית היא הרקמה שמסתתר מאחריה ספורים, ויצרה, ותיאור המציאות . דרך התבננותך ברקמה הבדואית תמצא את עצמך בתוך ספריה של ספרים שמתארת האישה מבעד לרקמה את המציאות שחיה בתוכה ספר המתאר מצבים שונים ומספר על מציאות גיוגראפית ,הסטורית , כלכלית, וגם פוליטי, וסביבה.
דרך החוט והמחט רוקמת את הצורות המדהימות בגלל השפעתה מהסביבה וכך היא מביעה את ההשפעות שמשפיעות עליה בשעה שהיא רוקמת את "התוב" השמלה שלה . האישה הבדואית מחלקת את שמלתה או הלבוש המסורתי לארבעה חלקים "סיוף" פסים צדדיים כל פס מתחיל מהמותן עד לקצה השמלה מטה כל פס רוחבו כעשרה ס"מ ואורכו יותר מששים ס"מ וגם זה תלוי במצב הכלכלי של כל אישה אם המצב הכלכלי טוב אז אנחנו נראה שהפסים רחבים יותר וארוכים יותר והרקמה תהיה עשירה בשלל צבעים בוהקים ויפים.
חזית השמלה "גובה " היא בדר"כ הדבר המרכזי ברקמה הבדואית והיא גם הבולטת לעין וגם האישה הבדואית משקיעה בה את כל יצירתה ע"מ שתהיה יפה ומתארת את המצב שהיא רוצה .צורת הרקמה מרובעת גודלה משתנה מאישה לאישה לפי המידות . חזית השמלה שנמצאת באיזור החזה היא דמוי תמונה 
התלויה על איזור החזה . החלק השלשי בשמלה קוראים לו "רדאן" בעברית שרבול בשרבול האישה ממשיכה את שארית הרקמה מהגובה"חזית" בצורת פס ארוך מהכתף עד ליד בשלל צבעים וצורות החוזרות על עצמן. והחלק האחרון "דיאל" ז"א תחתית השמלה תוב מאחור ובו האישה משקיעה בו הרבה בצורות שונות לרקמה המשך לסיפור שהיא מתארת . 
הכלים שהיא משתמשת בהם בתפירת הרקמה הם: "מארקה " רשת תפירה ,"טובת חיטאן " גליל חוטים שמיובא מסין ומהודו בשלל צבעים" בקרוב אפרסם מאמר על שמות צבעים אצל הבדואים" , מחט, "סופייה" בצבע סיגול ורוד עשויה מבד השימוש בה כחגורה מסביב לשמלה .ובד שחור מסוג אטלס שמיובא מהודו ומסין.

סוגי שמלות "אנואע אלתיאב" 1- תוב דאאס לחתונות מלא בשלל צבעים צבע האדום בולט יותר מסמל שמחה ואושר וחופש. 2 – שמלת האירועים המשמחים רוב הצבעים צהוב ואדום .3- שמלת הבית "תוב אלבית" שמלה רגילה כמו שאר השמלות אבל יש לו שרבולים ארוכים יותר3- תוב קטייפה סוג של בד מקטיפה 4- תוב אלחדאד שמלת האבל נרקם בחוטים כחולים ולפעמים ירוקים רמז לאבל או סימן לאבל מתמשך לתקופת שנה "חול".5 – "תוב אלטארה" שמלת טארה שנתפר ע"י מכונת תפירה " שמלה מודרנית".

סוגי הפסים שנקראים "סיוף או ערוג" : הפסים הם החלק החשוב ברקמה תוכם האישה רוקמת את היצירה שלה וכל פס יש לו שם לפי הסוטציו סביבתי כגון סיף אשמאלי, סיף אלתפאח, סיף אלצוץ "גנבים" סיף אלחיה"אפעה" ,סיף כתר המלך חוסין, סיף אלגורי "פרח השושנים" , סיף אקלב "לב", סיף דרב אלמחאקם "בתי משפט" ,סיף אלחמאם"יונה" , סיף אלטאאוס"טווס", סיף האחים "אלאח ואחיו", סיף עבאד אלשמש"חמניות", סיף אלחבש"תרנגול הודי" , סיף אלאסד "האריה" ,סיף פלסטין, "ראה באתר סנונית צורת שמלה בדואית" 

ובסוף האישה הבדואית גם אורגת דרך הנול את השטחים המסורתיים של התרבות הבדואית אורגת את השטחים מצמר הכבשים שמוטבל בשלל צבעים וממנו מכינה את השטיח . וגם משער העזים מכינה את הירעות לבניית אוהל מכוון ששיער עזים או צמר עזים הוכח מדעית שאינו מדליף מים הכוונה מי גשמים.
הסברים ושאלות דרך האיימל של alhz@walla.com אשמח לעזור בכל עת.

הוסף תגובה