הגשמה עצמית – הקשר בין מוטיבציה וגוף

 "אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו" אלכסנדר גרהם בל

 אנו חיים בעולם מהיר. עולם שאין בו זמן לעצור ולהרגיש. לעצור ולחוש. כולם רוצים את הכל כאן ועכשיו. בלי לחכות. בלי להתאמץ. עולם עצלן. אנו חיים את החיים יום יום ואז מגיע הרגע שאנו אומרים לעצמנו. וואלה, איזה חיים משעממים. כל יום אותה שגרה משעממת של עבודה, בית, עבודה, בית. אז אנחנו מחפשים כל הזדמנות לברוח מהמציאות ואיך? חופש.  אז אנחנו נוסעים לחופש פעם תורכיה פעם אילת פעם צימר בצפון. ואז בסופו של דבר אנחנו חוזרים הביתה שמחים ומאושרים. אחרי שבוע האופוריה חולפת ואנחנו שוב מוצאים את עצמנו מדפדפים באתרי תיירות לחפש משהו אטרקטיבי.

אנשים בוחרים במודע או לא במודע בסגנון חיים מהיר. אין זמן משמעו אני חייב להספיק א' ב' ו ג' ולכן נרוץ מדבר לדבר כדי להספיק לעשות כמה שיותר ביממה. אם נשאל אדם ממה נהנית היום? בזמן שהוא חווה יום רגיל כמו כל יום הוא לא בהכרח יהיה מודע לחוויה השונה והמיוחדת שהוא חווה היום.

הפעילות היומיומית שלנו מורכבת מסט של דברים שאנו רגילים לעשות. ההרגל יוצר לנו שגרה שבה אנו מקבלים פרופורציה לגבי המציאות והמקום שלנו בעולם. השגרה מאזנת. היא נותנת לנו סדר יום ללא הפתעות היא מנטרלת חוסר וודאות שמעלה מתח. עם זאת, איתה בא הרצון לשבור את השגרה. הרצון לטרנסנדנטליות – לחצות את גבולות העצמי, עם זאת מעט מאד אנשים יכולים באמת לזהות את החיבור לערכים ולחצות את הקו. לרוב אנשים ייקחו חופש או ישנו את השגרה לטווח זמן קצר מבלי לממש באמת את הפוטנציאל הטמון בהם.

 עולה פה שאלה. אדם שמעביר את היום יום ולא בהכרח נהנה מהחיים או/ו מהעבודה. עם הזמן סביר שיתחיל להרגיש רגשות של תסכול וחוסר מימוש עצמי. האם התפיסה השלילית הזאת של העולם עלולה להעלות דיכאון? האם בגלל דפוס החיים שהחברה הקפיטליסטית מכתיבה לנו אנו נהפכים להיות אנשים מדוכאים? אגב, אחוז המדוכאים בעולם עולה בצורה משמעותית עם השנים.

 אם נחזור למשפט של בל, אדם נולד עם מעט אבל המעט הזה הופך להיות הרבה שאדם שואף, בעל מוטיבציה, עסוק בעשייה – מפתח את יכולותיו. הסט של ערכים, האמנות ורציות מהווים את המצע שעליו אדם מתפתח ואיתו מגיע לפעולה. תיאורטית, אדם מוכן פיזית לכל התמודדות שהעולם יכול להציב לו. מה שנותר לו לעשות הוא ליישם את האמונות, הערכים והרציות ולתרגם אותם למעשים שיהפכו אותם למשהו מציאותי בר ביצוע ומוביל לפעולה. אז למה כל כך קשה לנו ליישם את המשפט הנפלא הזה של בל?

התשובה היא בשני מישורים מוטיבציה ויכולת פיזיולוגית – גופנית להתמודד עם החיים. אנסה להבהיר באמצעות דוגמא:

דילמה פסיכו פיזית: אני במועדון ומעוניין למצוא בת זוג.

  • מוטיבציה: יש רעש במועדון היא בטח לא תשמע אותי (ייחוס חיצוני).
  • מוטיבציה: אני לא מעניין (ייחוס פנימי).
  • יכולת פיזיולוגית: מזיע, דופק מואץ, לחץ בבטן רק מלחשוב על לגשת אליה (עוררות המערכת הסימפתטית).
  • תוצאה: הימנעות ממציאת בת זוג והתעסקות יתר עם עניין הייחוסים- אני אפס, היא סנובית וכו'.

במבחן התוצאה – הימנעות, משמעה התמקדות ב"הימנעות" מהשגת המטרות והחזון שלנו. למה?

אפשר לענות לשאלה זו בשני מישורים:

במישור הראשון, כדי להתחמק ממשימות שמביכות/לא נעימות/מלחיצות. לרוב המצב קשור לעוררות המערכת הסימפתטית – התרגשות גדולה שבאה לידי ביטוי בלחץ בבטן, הזעה דופק מואץ וכו'.

במישור השני, שאלת המוטיבציה. אם א' אז ב' שיוביל לג' אבל אם לא בטוח ש ג' יקרה אז למה שאעשה את א'. זה כמו לולאה ברגע שנמנעתי לעשות את א' אז ג' לעולם לא יקרה (על פי חוקי הפיזיקה המוכרים).

לדוגמא, אדם צריך לקום לעבודה:

בעל מוטיבציה:

אדם שסט הערכים, האמונות, והרצונות שלו תואמים את מקום העבודה שלו. קם שמח ומלא מרץ כי הוא יודע שמחכה לו יום של ריגושים, המקום העבודה שלו מספק אותו.

חסר מוטיבציה

אדם שלא מחובר למה שהוא עוסק בו, ינבא שחורות, רוב הסיכויים שיהיה לי יום משעמם כמו שהיה לי אתמול. אני אשאר במיטה. (דהינו ג' לא יקרה) יבדוק כמה פעמים האם שווה לי לקום בבוקר? האם אני יכול להתעכב עוד קצת? יינקט בפעולות של הימנעות.

תוצאה

  • אדם בעל מוטיבציה הולך לעבודה בזמן וחושב בצורה חיובית.
  • אדם חסר מוטיבציה יאחר, לא יגיע, יגיע כועס על כל העולם, וכו'.  

 כדי להתחיל להתמודד עם בעיית ההימנעות במישור הראשון יש לבדוק תחילה מה קורה במישור השני. במישור השני אדם צריך להרגיש מסופק ולחוות הגשמה עצמית. הוא צריך לעשות ולחוות דברים שתואמים את סט הערכים שתואמים את תפיסת העולם שלו. למשל – אני תופס את עצמי כאדם בעל ערכיות גבוה בתחום של יושר אישי. לפיכך, לא יתאים לי להיות אדם מניפולטיבי. אם אעסוק ביום יום בחיי בתחום שבו ארגיש חוסר תאימות לעצמי האמיתי בו נגיד איש מכירות ממולח שמוכר משהו שלא מאמין בו, אזי אחווה את הצורך לברוח מהמציאות בדרכים של חופש, שינוי וכו'. אולי לא ארצה לקום בבוקר כדי לא לעסוק שוב בתחום שלא תואם את הערכים שלי.

 לאחר שאנו בטוחים שאדם עוסק בתחום שתואם את ערכיו אנחנו יכולים להתפנות למישור הראשון. הדרך הטובה ביותר להתמודדות היא טכניקות של הרפיה. תרגילי נשימה, תרגילי הרפיית שרירים. בעזרת ביופידבק אדם לומד להכיר את גופו ולשלוט במערכת הסימפתטית שלו. 

 לסיכום, אם אדם ייקח את "החומר האנושי" – המצע שטבוע בו, יצרף אליו עשייה פורה באותו תחום ובאותו זמן ייקח אוויר ויעשה את הדברים ברוגע תוך התחברות לשורשיו הערכיים, אזי לא רק שאדם יחווה הגשמה עצמית אלא יחסוך מעצמו חיים שלמים של חיפוש אחרי הלא נודע.

הוסף תגובה