מעגל הקסמים של העשב הצומח

"אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע [מלאך], שמכה אותו ואומר לו גדל" (בראשית רבה, פרשה י, סימן ו).

המשפט היפהפה הזה מהדהד לי הרבה פעמים כיוון שהוא מכיל הרבה משמעויות ותובנות. הקורא השקדן מוזמן למצוא דרשות מרתקות בעניין בגוגל. מעבר לעיסוק במלאכים ותפקידם אני רוצה להתמקד דווקא בעשב.

עשב זה הצמח הפשוט הזה, אולי הכי פשוט שיש. ישנם מיני עשבים: עם ריח, עם טעם, עם סגולות רפואיות  ואפילו עשב שוטה. אבל כל מה שהוא עושה זה בעצם לגדול. בדרך כלל הוא פשוט שם, צומח לו, נונשלנטי כזה, גאה בצבע הירוק שלו.

בא הפסוק ומלמד שאותו עשב, שתכליתו לצמוח (שהרי הוא ממשפחת הצומח) – לא עושה זאת בלי מישהו שידרבן אותו. נוח לו ככה, כמו שהוא. מה הוא צריך את המאמץ הזה, הכאב הזה שכרוך בלגדול ולצמוח. אלמלא אותו עידוד תקיף – העשב לא היה צומח.

כאשר מסתכלים על צמיחה של בני אדם ניתן להבחין במאפיינים דומים.

מצד אחד: כולנו יודעים שלצמוח זה קשה וכואב. צמיחה יכולה להתבטא בהרבה מובנים – צמיחה מקצועית, צמיחה זוגית (לפעמים גם פרידה היא חלק מצמיחה), צמיחה רוחנית, צמיחה כלכלית, צמיחה בריאותית ועוד. תמיד צמיחה שכזו (חיצונית) – תלויה בהכרח בצמיחה פנימית – רגשית. לפעמים מה שמעכב מלהתקדם מקצועית, זוגית וכולי נמצא בכלל בפנים – בחוסר צמיחה פנימית, מחסומים רגשיים ותקיעות.

 

ומצד שני: לא לצמוח זה גם כואב! אדם שרוצה לצמוח אבל לא מצליח לממש זאת פשוט נהיה אומלל ומתוסכל, לפעמים אפאתי. לעיתים ישנה תחושה עמומה של חוסר סיפוק ושעמום. זה מתחיל ב: "אני יודע שאני יכול להרוויח הרבה יותר", "מגיע לי זוגיות יותר טובה" ולרוב מייד אחרי זה: "ככה נוח לי" או "כבר התרגלתי". כמה אנשים אנחנו מכירים שאומרים משהו דומה לעצמם כל יום בחייהם. אחת הסיבות המשמעותיות לחוסר מימוש היא בעצם הפחד מהכאב שכרוך בצמיחה.

במילים אחרות: אני מוכן לסבול כאב בשביל להימנע מכאב. והרי לכם מעגל קסמים!

מנסיוני, רוב האנשים יעדיפו לא לצמוח. רוב הפעמים מבחירה, מתוך כביכול החלטה מודעת.

מעגל הקסמים הזה נפרץ כאשר:

א. יותר כואב להיות תקוע: מישהו מחליט שנמאס לו והוא רוצה שינוי, להתחיל להתמודד עם מה שמפריע לו. הוא רוצה להתחיל לטפל בעצמו. לפעמים זו תהיה עבודה עצמית, לפעמים זו תהיה פניה לאימון/ייעוץ/טיפול.

ב. קיים גורם מדרבן: בדמות של פיטורים, פרידה, לחץ כזה או אחר. במצב כזה אותו אדם "נזרק" החוצה מהמעגל ומקבל הזדמנות לבצע חשיבה מחדש. אירוע כזה יכול להיות מאד טראומטי אבל ברוב הפעמים הוא ינתב אותנו למקום "נכון" ובריא יותר. באופן אבסורדי – התקופות שהכי צומחים מהן אלו התקופות הלוחצות דווקא.

אני אגלה לכם סוד קטן: כל יום שחולף שונה מקודמו. העולם שסביבנו משתנה ללא הרף ואנחנו יחד איתו. אותה הימנעות מצמיחה, היתלות במוכר והידוע – היא פעולה הגיונית מאד אך מנוגדת לדינמיקה של החיים מסביב. הסטטיות והקביעות קיימות בעצם רק אצלנו בראש. במילים אחרות – צמיחה – כמה שהיא אולי מאיימת, מפחידה ואפילו לפעמים לא נוחה – היא טבעית. היא כל כך טבעית – עד שברוב הפעמים היא קורית מבלי שבכלל נבחין.

רק ההכרה בכך שבמעבר מאתמול להיום – צמחנו במשהו, בכוחה להתחיל תנועה לעבר אני שלם, בריא ומסופק יותר. לכן, מי שמעוניין בכך – ינסה לברר במה הוא צמח מאתמול. לא בהכרח משהו גרנדיוזי – משהו פשוט וקטן. באיזה תובנה התחדשת, מה למדת על הסובבים אותך. זה יכול להיות שיר חדש שהכרת, התחושה של נעלי הבית – כל דבר חדש שלא הבחנת בו מקודם. כל אלו הם בחזקת נבטים קטנים שרק התחילו לבצבץ. משם והלאה נותר רק לטפח.

ואיך כל זה קשור לאימון?

אימון הוא המקום המושלם לעידוד צמיחה. אימון הוא כמו חממה מדוייקת: עם המידות הנכונות של חום, דשן ומים. כשכל אלו מדוייקים ומתוכננים – מגיעים לא רק לצמיחה אלא אפילו לפרחים ופירות.

הוסף תגובה