ארקדי דוכין – מי אוהב אתכם יותר ממני?

מוזיקה עבור ארקדי דוכין היא דבר מאוד רוחני. היא ניתנה לו כמתנה והוא מרגיש שהוא מוכרח להעבירה הלאה. הוא מודע לכך שרוב הזמן הוא מונע מתוך האגו, ומספר איך הקבלה לימדה אותו להסתכל על החיים מזווית אחרת.

ארקדי דוכין הוא אולי הזמר המושמע והנערץ ביותר בישראל כיום, ויעידו על כך מכירות של מאות אלפי דיסקים, תארים אין-ספור והערכה רבה מצד הקהל והמבקרים. 
ארקדי, יוצר שלא נח לרגע, הוא בעל אישיות מיוחדת, שרובנו איננו מכירים. 
אנו נפגשים בביתו הצנוע בשעות הבוקר המוקדמות לשיחה על החיים, ועלפַּן חדש בחייו: הקבלה. הוא מכין לנו קפה במומחיות ניכרת לעין ועונה על השאלות בכנות מעוררת הערכה. 

שלום, ארקדי. ראשית אני רוצה להודות לך על שהסכמת להתראיין. למרות שנושא הריאיון ייגע בהמשך גם בחכמת הקבלה, רציתי להתחיל דווקא עם כמה שאלות אישיות על ילדותך. 
שאלה: מהי חוויית הילדות החזקה ביותר שאתה זוכר? 
תשובה: אני זוכר שכשראיתי בפעם הראשונה ילד מנגן בגיטרה, התרגשתי. זה הטריף אותי. אמרתי "גם אני רוצה", ובתוך כמה שבועות כבר מצאתי את עצמי מקים להקה כמעט בלי לדעת כלום. כל כך רצינו לנגן, שהסכמנו לבצע כל מיני עבודות בבית הספר רק כדי שיתנו לנו מקום. אחד העובדים ניצל את ההזדמנות ונתן לנו לעשות "הובלות" של ברזלים. אבל אני זוכר שהייתי כל כך להוט לעשות מוזיקה, שזה לא הטריד אותי. עד כדי כך. 
שאלה: עלית לישראל בגיל מאוחר יחסית, כשהיית בן 15. איך הרגשת כשהגעת לישראל בפעם הראשונה? 
תשובה: זה מצחיק, אני זוכר את הפגישה עם מדינת ישראל כמשהו צבעוני. כאילו שעד גיל 15 חייתי בשחור-לבן ופתאום הדליקו לי צבע: בחורות, קיץ, חופש. הכול יחסי כמובן, הרי אף אחד לא באמת חופשי. 
שאלה: אז העלייה לארץ עשתה לך טוב, זה שימח אותך? 
תשובה: זה עשה לי טוב, אבל השהייה בשנים האלה פה הייתה מאוד קשה עבורי. ההורים שלי היו עסוקים בהישרדות, ואני, די בודד, חייתי בזכות המוזיקה. דרכה קבלתי כוחות וביטחון. דרכה יצרתי קשרים עם חבר`ה שמנגנים, וככה גם התחברתי לשפה. 
שאלה: אז בוא נדבר קצת על מוזיקה. מוזיקה בשבילך זה עניין רוחני? 
תשובה: מוזיקה היא דבר רוחני מאוד. אני מרגיש שנתנו לי אותה כמתנה, מתנה שאני צריך להעביר הלאה. קשה להגיד שאני כל הזמן פועל מהמקום הזה, אבל הייתי רוצה לזכור שזה לא רק שלי. מה שמניע אותי רוב הזמן זה באמת האגו – לעשות דברים, להצליח, להראות, להוכיח. לא תמיד אני זוכר שצריך לבוא ממקום אחר, ממקום של נתינה. הקבלה לימדה אותי לראות את זה אחרת. 
שאלה: הציבור מתייחס לארקדי דוכין כאל מוזיקאי שיוצר מתוך כאב, מתוך סבל, מתהומות הרגש. זה נכון? העצב הוא ההשראה שלך? 
תשובה: פעם זה היה נכון, היום ההשראה שלי היא החיים בכל המכלול שלהם. זה יכול להיות מתוך עצב, וזה יכול גם להיות מתוך שמחה או כעס. אבל בגדול, אני יוצר מתוך ה"אני". יש הרבה אנשים שיש להם מה להגיד על "אנחנו" כשהם כותבים שיר, כאילו הם מדברים על המצב. אני פחות מדבר על המצב, אני מדבר על עצמי. 
שאלה: מתי הרגשת בפעם הראשונה שאתה זקוק למשהו נוסף מעבר למוזיקה? 
תשובה: אני חושב שבערך בגיל שלושים היה לי איזה סוג של משבר, בלבול. גיליתי שעד היום אף פעם לא עצרתי כדי להסתכל על עצמי, לא באופן פנימי ולא באופן חיצוני. שילמתי על כך מחיר כבד ואז התחלתי לחפש משהו. לא ידעתי בדיוק מה, אבל חיפשתי. 
התחלתי ללכת למפגשים עם פסיכולוגית, ובהתחלה זה באמת עזר. אבל עם הזמן גיליתי שזה לא מספק אותי. אחר כך גיליתי את האינטרנט והתחלתי לחפש בעזרתו. למדתי זן בודהיזם. הייתי מצטט משם בלי סוף ומדפיס לי משפטי זן חכמים. 
באופן די מפתיע, כך גם התגלגלתי לאתר של "בני ברוך". זה היה לפני חמש שנים בערך. בהתחלה לא הבנתי כלום. זה היה בשבילי כמו מדע בדיוני. התגלגלתי לאחד החלקים המתקדמים יותר באתר, ראיתי שם שרטוטים וזה החזיר אותי לטראומה שיש לי ממתמטיקה. 
שאלה: ואז מה בעצם גרם לשינוי? איך התחלת פתאום "להבין" קבלה? 
תשובה: השינוי החל כשהתחלתי לקרוא את הספרים של הרב לייטמן. הספרים הללו "פתחו לי את העיניים" וגרמו לי להסתכל על עצמי בצורה אחרת לגמרי. פתאום גיליתי עד כמה אני אגואיסט. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה למות כאדם שלא סומך על אחרים. לא רוצה למות כאדם שהאגו הפרטי שלו "עצם לו את העיניים", ולא יכול בגלל זה לראות את האחר. בדיוק כאן נכנסה חכמת הקבלה. גיליתי בה תשובות לשאלה שהטרידה אותי: "איך אני מתחיל באמת לדאוג לאנשים אחרים לפני שאני דואג לעצמי ?" 
שאלה: רוב האנשים חושבים שחכמת הקבלה היא סוג של מיסטיקה או דת, חלק טועים וחושבים שהיא קשורה לחוטים אדומים, לקמעות או לברכות. איך היית מסביר לאנשים בפשטות שקבלה זה משהו אחר? 
תשובה: קבלה היא מדע, נקודה. היא לא דת ולא פילוסופיה, לא מיסטיקה ולא חוטים אדומים. היום זה ברור לי וזה בדיוק מה שאני מסביר לכולם. בכלל, אני מרגיש כמו "שגריר של הקבלה". איכשהו יוצא שאני כל הזמן מייצג אותה. 
שאלה: דיברנו על הרב מיכאל לייטמן. מה הרגשת כשפגשת אותו בפעם הראשונה? מה היחס שלך אליו? 
תשובה: בהתחלה הוא נראה לי מאוד רחוק, קצת נרתעתי ממנו. אחר כך גיליתי שהוא בן אדם מאוד עדין, זאת אומרת ראיתי בו ילד ממש. מצד אחד בן אדם טוב, ממש כמו ילד, ומצד שני ראיתי בו בן אדם קשוח. אני חושב שהוא האדם הכי מיוחד שפגשתי בחיים שלי, באמת. משהו באמת נדיר, אחר, לא דומה לשום דבר. 
שאלה: חשוב לך שאנשים יידעו מהי הקבלה שאתה גילית? 
תשובה: כן, זה חשוב לי. כל הזמן אני מנסה לזרוע את זה באנשים שנמצאים סביבי. אני מאמין שזה יכול לעשות להם טוב כמו שזה עושה לי. 
שאלה: ניסית פעם להלחין טקסט קבלי? 
תשובה: ניסיתי להקליט שיר של האר"י, עשיתי לו כמה גרסאות עד שקלטתי שאני עוד לא מספיק "נקי" מבפנים בשביל לגעת במילים האלה. אתה צריך להיות "צינור", מישהו שראוי להעביר את המילים האלה נכון. כל מי שמכיר אותי יודע שאני יכול להלחין אפילו עיתונים אם צריך, אין לי בעיה. אני יכול להלחין כל דבר וזה יהפוך ללהיט. כאן לא הייתי מסוגל. זו פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה. 
אשאל אותך סדרה של שאלות קצרות. נסה לענות עליהן בקצרה, בבקשה. 
שאלה: מה דעתך על מה שקורה עכשיו במדינה? 
תשובה: כלום לא קורה פה. 
שאלה: מה אתה צופה שיקרה בישראל בשנים הקרובות? 
תשובה: אם זה ימשיך ככה, יהיה פה רע. מוסרית, פוליטית, כלכלית. בכל תחום. 
שאלה: מה הבעיה שלנו? 
תשובה: האגו. אנשים שקועים בעצמם חזק מדי, כל אחד בלוּ? של עצמו. 
שאלה: מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה? 
תשובה: להתעורר. 
שאלה: מה אתה מאחל לעם ישראל לשנה החדשה? 
תשובה: להתעורר. 
אנחנו משתהים עוד כמה דקות בדירתו של ארקדי. הוא מרים את בתו הקטנה, מחזיק אותה בידיו ומחייך ברכות. אחר כך הוא מתיישב ליד הפסנתר ושר שיר של מיכה שיטרית, משהו מימי נטאשה. אפילו לא ביקשנו. 

תכנים נוספים: 

להאזנה למוסיקה קבלית 

   לאתר   קבלה לעם