רמי קליינשטיין – מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?

רמי קליינשטיין, זמר, פסנתרן ורומנטיקן חסר תקנה, מספר על חוויות הילדות שלו, מדבר על האגו ומגלה כיצד סללו תורות המזרח את דרכו אל חכמת הקבלה
רמי קליינשטיין הוא אחד הזמרים המצליחים בארץ. על אף שעברו למעלה מעשרים שנה מאז יצא תקליטו הראשון,,הוא עדיין רענן ומלא חיים., ממש כמו נער. ההערכה הרבה לה הוא זוכה ואפילו חייו המשפחתיים המתוקשרים, לא הרסו את התום. נפגשתי עם קליינשטיין, לשיחה על החיים ועל חכמת הקבלה, אותה צירף לחייו לפני קצת יותר מחצי שנה.. 

שאלה: שלום רמי,אני מודה לך על שהסכמת להתראיין לעיתון "קבלה לעם". לפני שניגע ברוח, ובכל החוויות העמוקות שאתה חווה, הייתי רוצה לפתוח בנקודת הפתיחה של כולנו – בילדות. מהי חוויית הילדות המשמעותית ביותר שאתה זוכר? 
תשובה: אני זוכר חוויות רבות מהילדות, אבל יש חוויה אחת שהיא מאוד משמעותית עבורי. כילד, תמיד רציתי שיהיה לי אח. אבא שלי היה אדם עסוק מאוד, הוא היה פרופסור לפיסיקה, והיה הפיזיקאי הכי הומאני שהכרתי. אדם מאוד לא רגיל שהכיל בתוכו הרבה ניגודים. מצד אחד היה לו מוח מבריק, ומצד שני לב מאוד רחב. אמנם היו לי שתי אחיות, אבל איתן לא יכולתי לשחק כמו עם אח. אז אבא שלי היה משחק איתי משחק שהוא אח שלי. זה היה עבורי משהו מאוד מיוחד. 

שאלה: בטח גם חווית הרבה סיפורי הצלחה בחיים… 
תשובה: אני זוכר את המורה שלי אאידה ברנבוים, אימו של המנצח דניאל ברנבוים, הפסנתרן הענק. 
למדתי אצלה מוזיקה קלאסית. לא אשכח איך היא דרגה את התלמידים שלה לפי סולם של "מתחילים" עד "מצטיינים". כמובן שכשהתחלתי ללמוד הייתי בתחתית הסולם שלה עד שברגע מסוים הפכתי להיות זה שמסיים את הקונצרטים. הרגע הזה זכור לי כהצלחה וניצחון.. 
אבל האמת היא שככל שאתה נהיה גדול יותר, כך ההצלחות הופכות להיות מהולות. כבר אין את אותה ההרגשה שעשית משהו ואתה יכול לעשות את תנועת הניצחון שעושים ספורטאים "יש! עשיתי את זה!". היו שיאים, היו זמנים של הצלחות, אבל איכשהו כיום אני מבין שההצלחות שבאו אחר כך, לא ממש מוגדרות אצלי כדברים ששימחו אותי, אלא פשוט קרו. 

שאלה: זו תשובה מפתיעה. התחום המקצועי לא מוגדר אצלך כהצלחה? 
תשובה: ההצלחות שלי נמצאות דווקא בדברים הקטנים בחיים. בשבילי, רגעים עם הבנות שלי גורמים לי לחוות הצלחה. כשנולד שיר חדש זו גם הצלחה עבורי. העובדה שמכרתי מאה אלף עותקים מכל תקליט, היא לא הצלחה בעיניי. 

שאלה: האם לדעתך יש חיבור בין מוזיקה לבין רוחניות? 
תשובה: היום אני מבין שרוחניות זה דבר אחר, אבל בכל זאת יש משהו רוחני במוזיקה. כבר הרבה שנים אני חי בתחושה שכל היצירות והכישרון שמתגלה בי, זה בעצם עזרה מלמעלה. אני לא יכול להבין או להסביר את מקור ההשראה של המוזיקה שלי ולכן אני מסיק שלא הייתי לבד בחדר ברגע שזה קרה. 
חוץ מזה, יש לא מעט רגעים של חיבור על הבמה. היום אני מבין יותר את חשיבות החיבור בין אנשים. הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל הוא מאוד מחבר. אלו לא מחיאות הכפיים, אלא משהו אחר. זה רגע שבו אתה ממש מרגיש שאתה עף. איזשהו חשמל לא מוסבר שמגיע מהקהל או ממקום אחר, שאתה לא יודע איפה הוא מתחיל, ואיך הוא מגיע אליך. 
שאלה: מתי התחלת להרגיש שאתה זקוק למשהו נוסף מלבד מוסיקה, משפחה ופרנסה, משהו רוחני? 
תשובה: קיבלתי פעם במתנה ספר בשם "הטאו של פוּ". קראתי את הספר ופתאום נפתח איזשהו צוהר. הרגשתי שהחיפוש הרוחני שלי עושה לי משהו שלא קשור במוסיקה או במשפחה. משהו שיכול לתת לי הרגשת היי, לא בעטיפה כימית או אלכוהולית, אלא באמת משהו שיכול לתת לאדם איזו הרגשה שהוא יוצא מהגוף ולו רק לכמה שניות. באותה תקופה התחלתי לקרוא הרבה ספרים, בעיקר סביב תורות המזרח. 

שאלה: כיצד נכנסה הקבלה לתמונה? 
תשובה: מאז ומתמיד הדהד בי הקשר היהודי שבי. השורש שלי. הדלאי לאמה, שהוא לחלוטין אינו יהודי, מקפיד לומר כל הזמן ליהודים שמגיעים אליו להודו: "אתם היהודים צריכים לחפש את הרוחניות אצלכם, חיזרו הביתה. היא קיימת בתוך הדת שלכם". 

שאלה: ומה תפס אותך בחכמה, מה עשה לך את זה, וגרם לך להישאר ? 
תשובה: אני חושב שמה שתפס אותי בעיקר, הוא עניין ה"אגו". פתאום הבנתי שאיננו יכולים לברוח מהאגו שלנו. שהוא מניע ומוביל אותנו ללא שליטתנו. חכמת הקבלה מסבירה ש"רע", זה ראשי תיבות של רצון עצמי. אני מאוד מזדהה עם העניין הזה. הפסקתי לחשוב שהרע נמצא מחוצה לי. התחלתי להתבונן עמוק פנימה. בכלל, הקבלה הובילה אותי לעומקים חדשים. 
דבר נוסף שריתק אותי הוא בדיקת הכוונה. אני בא ממקום די תמים בחיי. אני לא בודק בזכוכית מגדלת את האחרים ולצערי גם לא את עצמי. מעולם לא התעסקתי בכלל עם לבדוק את עצמי, לבדוק מדוע אני מבצע כל פעולה. ופתאום התחלתי לבדוק את הכוונה. התחלתי לראות, סליחה על הביטוי, עד כמה אני "אגואיסט קטן". 
גיליתי שכשאני עושה משהו טוב, אני עושה אותו רק בשביל עצמי. בשביל האגו. זו תובנה שהממה אותי. היא עשתה שינוי בחיי. היום אני מבין שאם אני אצליח להוסיף רוחניות לחיי, אני אוכל להתרחק מאותו רצון עצמי. זה הפך להיות משהו שמעסיק אותי מעבר לשיעורים, עד כדי כך שזה מעסיק אותי ביום-יום. זה הפך להיות משהו שדרכו אני בוחן את עצמי. דרכו אני חי. 

שאלה: והיום אתה מבין שזו בעצם רוחניות? 
תשובה: כן. לתת זה בשבילי מעשה רוחני. זה מזכיר לי משפט משיר שעיבדתי לדני בסן בתחילת הקריירה שלי, " מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?" משפט חזק מאוד. אני לא מצליח לחשוב מתי עשיתי משהו בשביל מישהו שהוא לא רמי קליינשטיין. 

שאלה: את העיתון הזה יקראו קרוב למאתיים וחמישים אלף איש. כששאלתי אותך אם תרצה להתראיין לעיתון, הגבת בשמחה. זו הפעם הראשונה שבה אתה מספר בגלוי שאתה לומד קבלה ושטוב לך עם זה. למה זה פתאום חשוב לך? 
תשובה: אם היינו מדברים לפני חודשיים לא הייתי מסכים להתראיין. אבל היום אני יכול לומר שעברתי משהו. אני באמת לומד כאן משהו חשוב,.ולכן אין לי שום בעיה עם החשיפה הזו. אני חושב שחשוב שאשתף גם את האנשים האחרים. 

שאלה: האם היום אתה מאושר? 
תשובה: אני אופטימי. אני לא יודע אם זה אושר, אבל אני בן אדם אופטימי מטבעי. הרבה דברים גורמים לי אושר, ושנים שאני מחפש אחר האושר. אין ספק, שהיום אני יכול לומר שאני שמח בדרכי…