הדרמטורג-המחזאי, יחסי אמפטיה-אפטיה

אם כך, דרמטורגיה הינה תורת/מחקר המחזות/המחזאות, בדיוק כפי שביולוגיה היא תורת החיים. 

ובכל זאת, מיהו הדרמטורג שהולך ותופס מקום כל כך חשוב בתיאטרונים ובמה שונה עבודתו מעבודת המחזאי?

לפי המילון- דרמטורג הוא עמדה בתיאטרון ותפקידו לעסוק בעיקר במחקר ופיתוח. תרומתו העיקרית של הדרמטורג היתה לקטלג ולהביא לדיון את סוגי המחזות השונים והסגנונות.

ובכן קוראים נכבדים, כבר ציינתי בעבר כי המחזאים היווניים נקראו דרמטורגים.
תואר זה ניתן להם כפועל יוצא מהמושג דרמה.
הדרמטורגים (הווה אומר המחזאים) דאז כתבו דרמות, ותפקידם היה לספר את הסיפור באמצעות כתיבה.  השחקנים והמקהלה שימשו להם לפה. (אגב פה, בתקופה זו נוצר המיקרופון הראשון, עת השחקנים והמקהלה נהגו לדבר אל תוך קונוסים קטנים וכתוצאה מההד נוצרה הגברת הקול)
אם כך, כל מחזאי הוא בעצם דרמטורג, לא כל דרמטורג הינו מחזאי.

לפני כ-250 שנה, הומצא בגרמניה תחום אקדמי חדש, הדרמטורגיה, ע"י המחזאי והתיאורטיקן הגרמני , אפרים  גוטהולד לסניג. שם, בגרמניה, הגיע המקצוע לרמת פיתוח שאין דומה לה בעולם.
השפעתו של אותו לסינג ניכרת היטב במחזאות הגרמנית. 

בין שפע תפקידי הדרמטורגיה בעולם התיאטרון נמצא: לקיחת חלק בבחירת המחזות לרפרטואר התיאטרון, עבודת פיתוח המחזה עם המחזאי ודיאלוג מול הבמאי על פרשנות בימתית של הטקסט הכתוב.
תפקיד הדרמטורג יכול להשתנות מתיאטרון לתיאטרון ומחברה לחברה, והוא יכלול: ליהוק, פיתוח העונה של התיאטרון, עזרה בפיתוח מחזה עם המחזאי, פיתוח תוכניות חינוכיות, עזרה לבמאי. 
במקומות מסוימים הדרמטורג יכתוב חוברת לבמאי/שחקנים ויעבוד צמוד לבמאי בחזרות הראשונות. 
בבריטניה, מרבית הדרמטורגים הם מחזאים בעצמם.
הדרמטורג אמור לשמש כ-עין הביקורתית של התיאטרון ולהביא לרמה גבוהה יותר את המחזות.
לאחרונה יש רתיעה בעולם מתפקידו המוגזם של  הדרמטורג, ומהצורך לשכור אדם מיוחד לתפקיד בעיקר משום שאם המחזאי/במאי עשו עבודתם בצורה הטובה ביותר, המחזה יעמוד בזכות עצמו.
כמו כן, מחזאים ובמאים רבים מרגישים כי עבודתו של הדרמטורג עלולה לפגוע בעבודתיהם.

בשנים האחרונות מתהדרים התיאטרונים בדרמטורגים שונים.
מניסיוני הרב, מול דרמטורגים למינהם, על כל תצורותיהם ותפקידיהם, אני מאמין כי תפקידם חשוב, במידה מתאימה ועד שלב מסויים.
ברגע שהדרמטורג מנסה להכניס מילים לפיו של המחזאי, מתחיל תהליך הסירוס של המחזה.
לעניות דעתי, התיאטרונים לא השכילו לקבוע זמן מוגדר לעבודת הדרמטורגיה ולעיתים אורכת עבודה זו שנים, תוך התשת נפשו של המחזאי. 
לדעתי, עבודת דרמטורגיה טובה חייבת להיעשות מס' פגישות (3 עד 5) ולא יותר מחודשיים.
מבחינתי – מחזה המצריך עבודת דרמטורגיה במשך חודשים ואף שנים, הוא מלכתחילה לא היה צריך לעלות עלי במות. התוצאה היא מחזה שונה לחלוטין, לא בהכרח טוב יותר.

התיאטרון היה שייך תמיד ליוצרים, יהיו אלה אשר יהיו: המחזאים, השחקנים, התפאורנים, התאורנים, המלבישים, המוסיקאים.  במאתיים השנים האחרונות התחזק מאוד תפקידו של הבמאי והוא משמש גם רכז של כל היוצרים הנ"ל. 
בעבר וגם בהפקות מסוימות בתקופתנו, מחזות בעלי פוטנציאל אשר נקראו ואושרו בתיאטרונים, לוהקו ועבודת הדרמטורגיה נעשתה עם המחזאי, במאי והשחקנים.
הדרמטורג חייב לשרת את כולם. לצערי, לא כך קורה.

מבלי להמעיט בערכה של הדרמטורגיה ועבודת הדרמטורג (לפי הגדרתו כיום בתיאטרונים), הניסיון להפוך את המחזאות למדע/תורה יישומי מוזר בעיני עד מאוד. 
כיצד אפשר להפוך מקצוע אומנותי, שכל תכליתו רוח ונפש, לעוד מדע יישומי? 
לאקדמיה כנראה – הפתרונים.

בתיאטרונים בישראל, הפך הדרמטורג לאל הכל יכול, בחסות האקדמיה כמובן.
בפועל, דרמטורגים רבים לוחצים את המחזאים ומשמשים כמעין סמן אקדמי לאותה יצירה אומנותית.
במקרים רבים התוצר  שמתקבל הוא מחזה, שאולי בנוי טכנית לפי "החוקים/הכללים" של האקדמיה, אך הוא מסורס, מאבד את ראשוניותו, חיותו, שימחת ותשוקת היצירה ולעיתים רבות את אופיו. התוצאה – מחזה משמים.
למה הדבר דומה? ליצירה מוסיקלית המנוגנת טכנית בצורה מושלמת אך אינה מעוררת התרגשות בפני השומעים. 
לא בכדי במאיי קולנוע רבים בעולם מעדיפים שחקנים ואומנים טבעיים שלא למדו משחק וזאת ע"מ להגיע לתמצית הראשוניות בעשייה.

בתקופת המחזאים היווניים, בכל פעם, שהתמודד המחזאי עם  בעיה בסיפור, הורד ע"י מכונה "אל" כזה או אחר לבמה. מכאן השתרש המושג האוניברסלי  דאוס אקס מכינה deus ex machine.
כותב הטרגדיות היווני אוריפידס היה ידוע בשימושו בתחבולה אומנותית זו.
לפתרון מאולץ זה היו מתנגדים רבים כבר אז, כמו אריסטו שיצא נגד השימוש בדאוס אקס מכינה בספרו פואטיקה.
(מתוך הויקיפדיה) דאוס אקס מכינה, הוא מונח בלטינית Deus ex machina שתרגומו: אל מתוך מכונה. מונח זה משמש לתיאור מצב בסיפור או דרמה, בו הכותב מכניס לעלילה גורם נוסף, שאינו נובע מהשרשרת הסיבתית העלילתית, על מנת לפתור בעיות עלילתיות. 

עם השנים, הפך בהשאלה הדרמטורג לדאוס אקס מכינה התורן, תרתי משמע – הבאת פתרונות כאלו ואחרים לעלילה והאל הכל יכול מול המחזאי. מצב זה יוצר לעיתים מערכת יחסים עגומה ומזויפת של יחסי אמפטיה-אפטיה.
בפועל, הדרמטורג כביכול מעריך את יצירתו של המחזאי, מצד שני אפטי כלפיו לחלוטין.
כפי שאמר אותו לסינג, יוצר המושג דרמטורגיה: "אנו משבחים אמן כאשר אנו גומרים את ההלל על יצירתו, ולא עליו עצמו."

הדרמטורגים מנסים עצמם, מכוח תוארם, לשמש כמובילי התיאטרון והמחזה.
אבוי ואבוי אם ניתן להם לעשות זאת.
התשוקה והדמיון, על כל גוניהם  השונים, הם הבסיס הראשוני לכל יצירה.
ניסיון אקדמי, כזה או אחר, לסרס התשוקות והדמיון ולהכניסם למסגרת כללים וחוקים, משול לאדם האוחז בפצירה ומנסה לשייף את שיניו האומנותיות של האומן. התוצאה כמובן היא כאב עז והקזת דם יצירתו של האומן הכותב. 
כבר אמר אלברט איינשטיין: דמיון חשוב יותר מידע. כי ידע מוגבל. הדמיון חובק עולם .
המחזאי רוברט שאו אמר: אתה  רואה דברים ושואל:"מדוע?". אני חולם על דברים שלא התקיימו מעולם ואומר:"מדוע לא?" 
מבחינתי "אתה" הוא הדרמטורג, "אני" הוא המחזאי.

זכרו – פעלו תמיד כחוק.
כסף יש בתיאטרונים. תמיד היה, תמיד יהיה.

אלטרנטיבה חדשה לתיאטרון רפרטוארי – תיאטרון הפסיפס
http://hapsifas.co.il/

הוסף תגובה