"קראנו את המחזה בעיון ובעניין" – המדריך למחזאי שאין לו הקשרים המתאימים

כשאייסכילוס, אריסטופאנס, סופוקלס כתבו מחזותיהם מתחת לעצי הזית, ביערות ומאוחר יותר בארמונות המלכים, הם לא היו צריכים דרמטורגים, שכן, כך הם נקראו.
הם לא היו צריכים לקטורים – כי הקהל  היה הלקטור.
בודאי ובודאי שהם לא היו צריכים מנהלים אומנותיים.
הם היו הדרמטורגים/מחזאים, טרובדורים, הוגי הדעות וסמני הדרך של התרבות היוונית וערש התרבות הקלאסית.
אבל הם אינם איתנו עוד.
ובמקומם באו הפרשנים למינהם, האקדמאים, חוקרי התרבות וכל אלו שלמדו אותם לכאורה ועשו על גבם את תוארם, לעיתים עד הפרופסורה.
לא, לא חלילה. אין בליבי דבר  על כל אלו שחבשו ספסל אוניברסיטאי שנים רבות כל כך.
נהפוך הוא. עם זאת, יש הרבה בליבי על כל אלו החושבים כי תוארם מקנה להם כישרון.
הכישרון כמדומני הוא מתת אל ואיתו אי אפשר להתווכח. בדיוק כפי שעם הצלחה אי אפשר להתווכח.
אך בישראל, עניין ההצלחה אינו קשור לצערי בהכרח לכישרון.

 
לצורך העניין,  אציין כי תסכולי מהממסד התיאטרוני אינו נובע מדחיית מחזותיי, מ-2 סיבות:

א. כתבתי וביימתי כל כך הרבה בחיי , ששום אדם לא יוכל להדביק לי את התואר המפוקפק של אדם ממורמר.
ב. 3 מתוך 5 מחזות ששלחתי לתיאטרונים  התקבלו  וברגע האחרון, ללא מתן סיבה/צידוק הם חזרו בהם.
    ולמה? סיבה אחת פשוטה – הם   מ פ ח ד י ם! וכשהם מפחדים הם יחפשו עשרות סיבות וצידוקים ע"מ 
    לתסכל ולהעביר אל האומן היוצר את תיסכולם ופחדיהם.

במאמר זה אשתף אתכם במסלול החתחתים שעובר מחזה/מחזאי שאין לו הקשרים הנכונים בממסד התיאטרוני.
במאמר מצורפות דוגמאות לתשובות/תכתובת במיילים ביני ובין התיאטרונים. התשובות אוטנטיות (כולל שגיאות הכתיב/הדפוס של נציגי התיאטרונים). המיילים שמורים אצלי.

שמות המכותבים/העונים נמחקו מהסיבות המובנות. עם זאת, יצויינו שמות התיאטרונים.

המאמר פונה למחזאים ולמחזאיות כאחד.
קבלו התנצלותי כי אני כותב בלשון זכר. זה לצורכי נוחות בלבד.

א.שלב א'איסוף כתובות למשלוח המחזות
   זהו השלב הראשון למחזאי (שאין לו הקשרים המתאימים) והשולח מחזה בפעם הראשונה. 
  בשלב זה עליך לאסוף כתובות מייל ו/או דואר של המחלקות האומנותיות בתיאטרון.
  אם המייל מופיע באינטרנט, לא תמיד יסכים התיאטרון לקבל מחזה במייל (הלו, אנו במאה
  העשרים ואחת, לא?)

  יצויין כי תיאטרון בית ליסין, תיאטרון גשר ותיאטרון הקאמרי הסכימו לקבל מחזות במייל.

ב. שליחת המחזות
    שליחת המחזה במייל ו/או בדואר. 
    אם אתה שולח בדואר – שלח בדואר רשום.
    אם אתה שולח בדואר רשום, הרי שתוכל לקבל אישור מהדואר.
    אך אם אתה שולח בדוא"ל תמתין, תמתין.

     כבר בשלב התחלתי זה, עוד לפני שיודעים מי אתה/מה אתה, מה שווה המחזה שלך – מתחיל הזלזול    
     באומן.

    אנשי צוות המחלקה האומנותית בתיאטרון "עמוסים כל כך" שמשלוח מייל תשובה :"קיבלנו את המחזה"   
    מקשה כל כך על חייהם. האומנם? 

    אך אתה – אל תוותר. שלח עוד מייל ודרוש אישור קבלה למחזה ששלחת. 

    כאשר עשיתי טעות ושלחתי בדואר רגיל ולאחר מס' שבועות דרשתי מאשת המחלקה האומנותית של תיאטרון
    הבימה (בשיחת טלפון) לאשר לי בכתב כי המחזה ששלחתי התקבל אצלם, קיבלתי את התגובה הבאה במייל:

"ישראל שלום,
המחזות התקבלו.  כאמור תתקבל תשובה על המחזה ".פוגה לרצח" ואדוח לך עליה.
אם בכוונתך להמשיך לדבר אלי באלימות, אאלץ להפסיק הקשר עמך.  אני מבינה את התסכול מהתשובה, אך יש תיאטרונים נוספים  ותוכל לפנות אליהם, אולי יחשבו אחרת."
*** שימו לב למילה אלימות (לאחר שזכיתי ממנה בטלפון למנת זלזול והתנשאות, הרמתי את קולי וביקשתי את אשר, לעניות דעתי, מגיע לי)

בסופו של דבר קיבלתי את המייל של המחלקה האומנותית ומאז אני שולח אליהם מחזותיי בדוא"ל.

כשלחצתי על תיאטרון גשר, לאחר כמה שבועות, לקבל אישור שהמייל עם המחזה התקבל אצלם, קיבלתי את התגובה הבאה:

"לכבוד,
ישראל שארקי
שלום רב,
קיבלתי את המחזה "הגדר הטובה" ואף קראתי אותו, אך טרם הספקתי להגיב.
לצערי המחזה אינו מתאים כרגע לרפרטואר התיאטרון, 
נשמח לקרוא חומרים פרי עטך בעתיד"

כששלחתי לתיאטרון באר שבע במייל, זו התשובה שקיבלתי:

"ישראל בוקר טוב
אנא שלח לנו את המחזות בדור"

כששלחתי לתיאטרון אנסמבל הרצליה מחזה במייל זו התגובה שקיבלתי לאחר חודש וחצי:

"ישראל שלום,
תודה על פנייתך.
איננו מקבלים מחזות לקריאה במיילים. אך ורק בטקסט מודפס.
בבקשה העבר אלינו בדואר לכתובת : ת.ד 12575 הרצליה
בברכה"

זו הייתה תגובתי הצינית:

"לקח לכם כמעט חודש להודיע לנו על זה?????
המצב של תיאטרון הרצליה כל כך קשה שאין לכם דפים ודיו במדפסת????
הלו, אנחנו במאה העשרים ואחת!!!"

לאחר שהתעקשתי, "הרגלתי" את אנשי המחלקה האומנותית בתיאטרון לאשר קבלת המייל עם המחזה המצורף.

לתיאטרון הקאמרי נוסח קבוע. שנו רק אם שם המחזה ל: ננס לבן, הגרסה המחודשת של הגדר הטובה וכד'.

"תודה שהעברת אלינו לקריאה את הגרסה החדשה של המחזה 'פוגה לרצח'. אצור איתך קשר לאחר שהצוות האמנותי יסיים לקרוא את המחזה".

ג. הלקטורים
   מחזה שנשלח לתיאטרונים אמור להישלח ללקטורים/קוראים של התיאטרון.

   ומיהם הלקטורים?  רשימה עלומת שם, אשר חורצת לכאורה את גורל המחזה בשלב הראשון.

   מיהם הלקטורים? מה השכלתם/כישוריהם? האם רק לקטור אחד קורא ועל פיו יישק דבר?
   האם המחזה בכלל נקרא?! או שמא אותה הגברת ש"איימתי" עליה מתיאטרון הבימה שולחת את כל 
   המיילים שלי לפח האשפה של המחשב?

   עפ"י טענת גורמים שונים בתיאטרונים, נמחקים שמות המחזאים והמחזות נשלחים ללא שם המחזאי.
   הלקטורים, לאחר קריאת המחזות, כותבים בד"כ מילה אחת או מקסימום שתי מילים: ראוי/לא ראוי.
   אם הם כותבים יותר הרי שהכותרת ראוי/לא ראוי היא הבסיס.
   
   ואתה – תמתין, תמתין.

ד. המתנה לתשובה
   עכשיו מתחיל השלב מורט העצבים – קבלת התשובה מהתיאטרון.

   אתה יכול לחכות חודשים ותשובה אין.
   אם תפנה שוב ותבקש תשובה, תגלה לפתע כי התשובה מוכנה בידם ותקבל אותה לאלתר.
    

ה. התשובות
    תשובות הדחייה של התיאטרונים מקוממות ומכעיסות ביותר ולא בגלל דחיית המחזה.

    התשובה לקונית, אין בה שום פאן או יחס אישי.
    אתה מקבל בד"כ תשובה במעין טופס סטנדרטי בו משנים שם המחזאי ושם המחזה.

    אין אף לא רמז אחד לסיבות מדוע המחזה לא התקבל. אין גם רמז אחד שמישהו בכלל קרא אותו.
    האם החודשים/שנים שהשקיע המחזאי מדמו/נפשו נחשבים כלל? האם המחזה נקרא בכלל?!
    האם לא ראוי המחזאי לקבל לפחות הסבר מדוע המחזה שלו נדחה?

    להלן קצת מהתגובות שקיבלתי:

מהקאמרי 

"אנו מודים לך מאד על שהעברת אלינו לקריאה את המחזה פוגה לרצח
קראנו את המחזה בעיון ובעניין, אולם לצערנו הרב לא נוכל לכלול אותו בתוכנית ההצגות של תיאטרון הקאמרי"

*** שימו לב, "טובת הלב" מהמחלקה האומנותית של הקאמרי, היתה חייבת לשלוח את התשובה בשעת הדלקת הנר הראשון של חנוכה 2008.

תגובתי היתה:
"חג אורים שמח"!

*** עכשיו שנו רק את שם המחזה וגירסת התשובה כמעט זהה.

"אנו מודים לך מאד על שהעברת אלינו לקריאה את המחזה 'פוגה לרצח'.
 קראנו אותו בעיון ובעניין אולם לצערנו הרב, בשל עומס רפרטוארי- מחזות  המחכים זה מכבר לתורם להיות מוצגים – לא נוכל בעתיד הנראה לעין לכלול את המחזה שלך בתוכנית ההצגות של 'התיאטרון הקאמרי'."

*** במילים אחרות – אל תשלח בכלל אלינו.

וכמה מפתיע, באותה שעה שאני שולח לכל התיאטרונים מאמר קודם שלי, (ב-23.06.2009) אני מקבל תשובה למחזה נוסף שלי 

"מר ישראל שארקי שלום רב,                                             
אנו מודים לך מאד על שהעברת אלינו לקריאה את המחזה 'ננס לבן'. 
קראנו את המחזה בעיון ובעניין, אולם לצערנו הרב לא נוכל לכלול אותו בתוכנית ההצגות של תיאטרון הקאמרי. "
*** האמינו לי, כל כך הרבה ננסים לבנים יושבים בתיאטרונים עד כי אפשר לשזף אותם אך ורק באמצעות עשייה, עשייה, עשייה.

  מהחאן

"אנו מודים לך ששלחת אלינו את המחזה "אם לא היום – מחר".
המחזה נשלח לקריאה מקצועית, ולפי חוות הדעת, לצערנו איננו רואים מקום להעלותו במסגרת הרפרטואר של תיאטרון החאן. 
אנו מאחלים לך בהצלחה בדרכך."
*** נו בודאי. ואיך יהיה מקום כשהמנהל האומנותי מביים את מחזותיו?


הנה מייל נוסף שקיבלתי מהם:

"כתב היד של  המחזה "פוגה לרצח", שהעברת, התקבל לידינו בתודה.
המחזה יועבר לקריאה מקצועית על ידי לקטור מטעם התיאטרון. 
לידיעתך, תיאטרון החאן אינו נוהג להחזיר את כתבי היד לשולח.
אנא התאזרו בסבלנות, מאחר ואנו מוצפים בבקשות לקריאת מחזות.
אין בקבלת כתב היד ובשליחתו לקריאה משום התחייבות מכל סוג שהוא של התיאטרון."

*** אך הפלא ופלא, למרות ההצפה בטקסטים, קיבלתי לאחר שבועיים תשובה שהמחזה לא התקבל.
הלו, האם קראתם אותו בכלל???

בשלב כלשהו ביקשתי  להגיש הצעות קונספט להפקות חדשות.
הנה התשובה:

"אנחנו לא מעבירים מחזות או הצעות לאנשי תיאטרון שאיננו מכירים.
הדרך להכיר היא להזמין אותנו לעבודות שאתה עושה. אם נמצא שפה משותפת, נשמח להפגש.
תודה רבה לך על הפניה"

*** מכירים, מכירים. ועוד איך מכירים. מיקי גורביץ שירת איתי ביחידת הבמאים של צה"ל.
אז מכירים,  או לא?

הנה שיכתובים ושיקוצים נוספים.
"שלום לך

אינינו קוראים בתיאטרון את אותו המחזה פעמיים, אלא אם כן התבקשת לשכתבו מחדש, ועל פי עיוני במכתבי אליך, לא נתבקשת לכתוב מחדש.
מאחלת לך הצלחה"

"שלום ישראל,
תודה על ששלחנו לנו שוב את המחזה. 
איננו קוראים פעמיים את אותו מחזה, אלא אם התבקשת על ידינו לשכתבו.
בהצלחה,"

אינינו קוראים טקסטים משוכתבים, אלא אם כן התבקשת על ידינו לשכתב
נעשית קריאה אחת בלבד
בברכה

*** תספרו סיפורים למישהו אחר.

מהבימה 

"ישראל שלום,
המחזה "הגדר הטובה" פרי עטך, נקרא ונדון.  לצערנו הוחלט כי אין באפשרותנו לשבצו במסגרת רפרטואר תיאטרון הבימה.  אנו מודים על העברתו אלינו.
לגבי המחזה השני-הוא עדיין בקריאה ונודיע לך כאשר תהיה בידנו תשובה סופית
תודה וכל טוב,"
"המחזה "פוגה לרצח" שהגשת נקרא על ידנו בעיון.    בשלב זה, אין באפשרותנו לשבצו במסגרת רפרטואר התיאטרון. 
עם זאת,  אני ממליצה לך להעבירו לפסטיבלי הקריאה של בית ליסין או צוותא, כדי לבחון אותו גם מול קהל.
אנו מודים לך על העברתו אלינו לקריאה ומאחלים לך שתימצא לו במה אחרת."

*** ואם אני לא רוצה במה אחרת?
*** ואם אני רוצה לביים דווקא ב-הבימה?
*** ואם אני רוצה להיות מנכ"ל הבימה, המנהל האומנותי של הבימה, ואם אני רוצה שביתי, תביים אף היא ב-הבימה?

 תיאטרון גשר
בתיאטרון גשר יצירתיים יותר.

"קיבלתי ואף קראתי ונהניתי,
עם זאת, מניתוח המצב הנוכחי בגשר אריה עצמו לא יתחבר לחומר, להומור ולקלילות,
הוא מחפש חומר קלאסי כרגע בעיקר.
אם היה בימאי שהיה מעונין לביים את זה ולהציג את הגיגיו באוזני אריה יכול להיות שהיה ניתן לקדם את זה."

*** מה קרה, למה להעביר לבמאי אחר?4  שנים של לימודי משחק, במוי, פסיכודרמה אינם מספקים אתכם?  שנה נוספת של לימודים לא פורמליים בלונדון, סקוטלנד, אינם מספקים אתכם?
30 שנה של בימוי חלק מהפרויקטים הגדולים שנעשו בארץ, גם הם אינם מספקים אתכם?

"תודה על פנייתך הנוספת, אך גם הפעם לצערי אאלץ להודיעך כי המחזה נמצא לא
מתאים לרפרטואר של תיאטרון גשר."

"הבוקר ישבתי עם המנהל האמנותי יבגני אריה וקראתי לו את המחזה שלך.
לצערי הוא לא התחבר לחומר ולא הביע נכונות להכניס אותו לרפרטואר תיאטרון גשר.
משהו בכתיבה הקטועה, באבסורד, ברעיונות ובדמויות, כנראה לא תואם את החומר שהוא מחפש.
אשמח תמיד לקרוא עוד באם תרצה לשלוח."
*** הלו, שמעתם על בקט, יונסקו? הידעת כי זה האחרון,  היה בין המערערים על עקרונות/מוסכמות הדרמה? מי קבע שמול תינוק נולד חייב למות מישהו? ואם מישהו כן קבע, אני כמחזאי חייב להסכים עם זה?
אתה יודע, מחזאי אינו מתמטיקאי וגם במתמטיקה יש תאוריות חלופיות(תורת הכאוס למשל).
 
משביקשתי פגישה דחופה עם מר יבגני אריה, האל הכל יכול של גשר, ואף הצעתי עיבוד חדשני ל-"חטא ועונשו" של דוסטויבסקי,  זו התשובה שקיבלתי:

"ישראל שלום, 
יש לנו שמונה עיבודים של החטא ועונשו והוא אכן מעונין בחומר,
מצד שני הוא לא אוהב אף אחד מהעיבודים ועדיין לא הצליח להגדיר מה בדיוק הוא רוצה, 
משום כך לא הייתי רוצה שתעשה עבודה כה גדולה לשווא.
ובקשר לפגישה אתו,
היא תוכל להתרחש רק בספטמבר כי כל החודש הוא עסוק ואחר כך הוא נוסע לחודשיים לאמריקה….
הסיפור הרגיל."

"כידוע לך זה עתה יצאנו עם הצגה חדשה ולכן היינו עסוקים עד מעל לראש.
בסוף השבוע אריה נוסע לחו"ל לחודש וחצי.
ניסיתי לעניין אותו בפגישה דחופה עד אז והוא סרב."

 מבאר שבע

"אנו מודים לך על שליחת הטקסט. לצערנו, לא נמצא לו מקום ברפרטואר שלנו
בהצלחה בהמשך דרכך
תיאטרון באר שבע" 

*** על איזה רפרטואר אתם מדברים???

חיפה

"היי ישראל
קבלתי את המחזות.
מונודרמה אנו לא עושים."

*** מה אתם כן עושים? המכוער? אתם מצליחים למכור כרטיסים להצגה הלכאורה גאונית הזאת?

תיאטרון הרצליה

"תודה על המייל שלך.
התכנית האמנותית שלנו סגורה לשלוש השנים הקרובות.
כלומר- אשמח לקרוא את המחזה שלך אבל הנך חייב לדעת שבכל מקרה , זו המתנה ארוכה מאד.
אם עדיין ברצונך שאקרא- בבקשה שלח מחזה מודפס."

*** שימו לב, שלוש שנים ועם מה הם סגורים?
יירמה, דון קיחוטה המשמים, איפיגניה באאוליס ומחזה מקורי של מר בוזגלו.

"זה עתה סיימתי קריאה של מחזות רבים -כדי לענות לכל הכותבים המצפים לתשובה.
אשוב לקריאה נוספת בסוף חודש מאי. צר לי , אבל תיאלץ להמתין."

*** כנראה ששם כמו בוזגלו היה עוזר לי מאוד באנסמבל הרצליה.
*** במילים אחרות – אל תשלח בכלל אלינו.

וכאן, אנו מגיעים לשיא. קראו בעיון ובעניין

 בית ליסין
"קראתי בעיון את המחזה "הגדר הטובה" פרי עטך ויש  לי עניין בו. אשמח אם נוכל להפגש."

***  "יש לי עניין בו". איזה עניין? מה, יש חוזה? חס וחלילה!

הנה התגובה שקיבלתי לאחר שביקשתי רק לראות חוזה סטנדרטי, לא דרשתי עדיין חוזה או דבר מהם:
"מוקדם מדי. חתימת החוזה תקרה כשנחליט לאילו מסגרות, אם בכלל, המחזות מתאימים – כפי שדיברנו: קריאה או הפקה.
אין כזה דבר "חוזה סטנדרטי" ובכל אופן החוזה נשלח כאשר מסוכמים התנאים.
אנחנו עדיין בראשית התהליך ועוד חזון למועד.
אצור אתך קשר, כפי שסיכמנו, כשאקרא את המחזה השני ואחליט אילו מסגרות להציע לך."

***  הלו, אתם רציתם את המחזה… אתם כנראה לא רוצים אותי.
בתיאטרון הישראלי אין משא ומתן  וכנראה שאין חוזים סטנדרטיים.

שימו לב לנוסח הבא של מסרון (SMS) שנשלח אלי אחרי חצי שנת עבודה מול הדרמטורג של תיאטרון בית ליסין.

"ישראל שלום
בימים אלו אנו עסוקים בגיבוש מתכונתו הסופית של הפסטיבל השנה: מספר ההפקות, מספר הקריאות, מספר האולמות וגודל התקציב. כל זה מוכרע בימים אלה.
עם היוודע הנתונים, אוכל להחליט איך להמשיך בעבודה, על מנת שזאת תהייה תכליתית.
להערכתי, אקבל החלטות עד סוף מאי ואז אוכל לחדש את הקשר באחריות המתבקשת ולהודיעך דבר"

כאשר מחזאי מתחיל לדבר על חוזים/התחייבויות בכתב, נסגר הגולל על המחזה  והמחזאי בתיאטרון.
מבחינת תיאטרון בית ליסין, לא משנה העובדה שהם רוצים את המחזה, שיש התחיבות/הבטחה בע"פ/מייל או SMS  ושהתחלת לעבוד על המחזה. שכן, הם האלים. וכידוע האלים אינם טועים והם מעל לחוק, כנראה.

 
תשובה מהירה ביותר מעידה על אי קריאת המחזה ברצינות או אי קריאתו בכלל. 
הפרס הראשון ניתן לגב' ציפי פינס מתיאטרון בית ליסין.

שלחתי 2 מחזות משוכתבים לגמרי לגב' פינס בתאריך 21.01.08 בשעה 22:25 .
לאחר כ-16 שעות, קיבלתי תגובה.
שיא כזה של קריאת 2 מחזות שנשלחו בלילה, בעיון ומתן תשובה תוך 16 שעות, לא נשבר כנראה באף תיאטרון בארץ.

הנה תשובתה

 "קראנו בעיון את המחזות "פוגה לרצח" ו"הגדר הטובה"  פרי עטך ששלחת אלינו, ולצערנו אין באפשרותנו להעלות את המחזות האלה על בימת תיאטרון בית ליסין."

הנה עוד קצת תשובות סטנדרטיות של תיאטרונים ואנשים מתחום התיאטרון. כאילו כולם למדו אצל אותו מורה.

אישיות בכירה בגשר:
"ישראל  שלום,
קיבלתי את המחזה, אקרא אותו אך לא בשבועיים-שלושה הקרובים לצערי 
אנו עובדים על פרוייקט חדש"
שחקן ובמאי בבית ליסין, גשר, ועוד:
" תודה, שרקי. אני יוצא לחופשה בחו"ל וכשאחזור אגיע לטקסטים שלך. בינתיים – קיץ נעים"

תיאטרון הרצליה:
"זה עתה סיימתי קריאה של מחזות רבים -כדי לענות לכל הכותבים המצפים לתשובה.
אשוב לקריאה נוספת בסוף חודש מאי. צר לי , אבל תיאלץ להמתין."

לסיום,  עשר המלצות למחזאי (שאין לו הקשרים המתאימים)

• אם אין לך החוסן הנפשי – אל תתחיל בזה!
• שלח מחזותייך במייל או בדואר רשום ושמור אסמכתאות 
• דרוש בתוקף, שוב ושוב, אישור שהמייל שלך התקבל.
• דרוש לקבל סיבת הדחייה. לא תענה אולם אם כולם יתחילו לדרוש, יבוא השינוי.
• אל תסתנוור מתשובה מעודדת. גם אחרי חצי שנת עבודה אתה עלול להיבעט החוצה.
  אל תתחיל לעבוד אף לא דקה ללא התחיבות או חוזה.
  אם תדרוש וידחה המחזה שכתבת, דע לך,  כי מראש הם לא רצו בו באמת.
• אם התחלת לשלוח מחזות בשמך אל תשנה לפסאודונים.
  זכור, לאנשי התיאטרון בתיאטרונים עורמה מקצועית רבה. הם ידעו לזהות חומר של אותו כותב (אם בכלל טרחו לקרא)
• אם שינית שם מחזה, ציין זאת ע"ג המחזה.  
  זכור, אנשי התיאטרון הם בעלי מקצוע. הם ידעו לזהות חומר שעבר שכתוב.(אם בכלל טרחו לקרא)
• אל תשבר. המשך לשכתב ולשלוח עוד ועוד.
  זכור – לא לעולם חוסן.
  נושאי תפקידים מתחלפים/משתנים.
• הגדל מעגל קשרייך. יש גם הרבה אנשים אמיתיים שם.
• האמן בעצמך, האמן. תמיד

קוראים יקרים,
אינני שופט ואף לא משפטן ואינני נציגו של ציבור כזה או אחר.
אך אני יודע בבירור ובודאות כי חובת תום הלב מקבלת בשנים האחרונות תשומת לב מיוחדת מהמחוקק ומבתי המשפט בישראל. מיום ליום יש משקל משפטי של ממש בענינים דומים לאלו.

לכן אני מבקש – תעדו כל פעולה שלכם מול תיאטרוני ישראל ואל תתנו לעורמה, לחוסר היושרה האישית של חלק מנושאי התפקידים להמשיך ולהתעמר בכם שוב ושוב.

אמר כבר הסופר/מחזאי  אלפרד דה מיסה עוד הרבה לפניי:
דלת חייבת להיות סגורה או פתוחה כך שאם ייסגרו אותה בפניכם הרי שהיא תמיד היתה סגורה.
אם ייפתחו אותה בפניכם, היא תמיד פתוחה.

אייסכילוס, אריסטופאנס, סופוקלס ראו את העולם כולו באופן דומה.
כבר אז הבינו,  כי יהיה אשר יהיה – יצירתם חייבת להכתב.
אם כך כיתבו ולא רק מחזותיכם.
פתחו חרצובות לשונכם ומפתחות לבבכם ללא חשש.

זכרו – פעלו תמיד כחוק.
וזכור תמיד – יש כסף בתיאטרונים. תמיד היה, תמיד יהיה.

תיאטרון הפסיפס – תיאטרון ישראלי חדש
http://hapsifas.co.il/