פסטיבלי תיאטרון – סקירה כללית

רוב הפסטיבלים הנערכים בעידן המודרני, מכילים אירועי אמנות, לעתים בשילוב של מספר צורות אמנות 
(כמו בפסטיבל ישראל) ולעתים תוך ייחוד של צורת אמנות אחת (כמו פסטיבל תיאטרון).

בשולי הפסטיבל יתקיימו, על פי רוב, הרצאות, פאנלים ומספר אירועי-משנה קטנים המיועדים לתמוך בנושא האירוע המרכזי, או להשלים את אווירת החג, כמו דוכני מזון, דוכני יצירה וכד'.

בעולם – פסטיבלי תיאטרון רבים, המפורסם בהם הוא פסטיבל  אדינבורו.
הפסטיבל הוא בעצם אוסף של פסטיבלים שונים, המתקיימים בחודש אוגוסט ותחילת ספטמבר מדי שנה, בעיר אדינבורו שבסקוטלנד.
פסטיבל הפרינג' באדינבורו החל את חייו כאירוע "שולי" לפסטיבל הבינלאומי, אבל עכשיו הוא הגדול בפסטיבלים ולמעשה פסטיבל האמנות הגדול ביותר בעולם. 
הוא כולל : הצגות תיאטרון, קומדיות, מוזיקה, מחזות זמר, מחול והצגות ילדים.

כל שנה בחודש מאי מתקיים בברלין פסטיבל תיאטרון שהוא הפסטיבל החשוב ביותר של המדינות דוברות הגרמנית. צוות של מבקרים בוחר במהלך השנה את עשר ההפקות המשובחות ביותר בקרב מדינות אלה, והן מהוות את עמוד השדרה של הפסטיבל. סביבן, כמו כל פסטיבל המכבד את עצמו, יש  אירועים אחרים : הרצאות, דיונים – המפגישים יוצרי תיאטרון, חוקרים וחובבים.

בצרפת, בחודש יולי, מתקיים פסטיבל תיאטרון שרובו מורכב מהצגות מקוריות שמעלים תיאטראות ובתי ספר שונים בצרפת, ובנוסף ישנן הופעות למי שלא כ"כ אוהב תיאטרון נטו, כמו מופעי מוסיקה ומחול, ואפילו קרקס.

ביוון, נערכים פסטיבלים רבים שבמסגרתם ניתן לחזות בהצגות תיאטרון, מופעי ריקוד ומופעי מוסיקה רבים. חלקם של הפסטיבלים נערך במקומות היסטוריים הפתוחים לשמי הקיץ כמו: ההרודיון באתונה, האמפיתיאטרון בפאטראס, האמפיתיאטרון באולימפיה העתיקה ועוד.

בסידני שבאוסטרליה – ההופעות בתוך אולמות ובפארקים תחת השמים, הופעות המושכות אליהן בד"כ כמיליון וחצי צופים מרחבי אוסטרליה ומכל העולם. 
הפסטיבל מציג את הטובים שבטובים מתחום האומנות החזותית והדרמה.

בקנדה – פסטיבל הפרינג' של ויקטוריה. הפסטיבל מציג קומדיות, דרמה, תיאטרון רחוב ומופעי ריקוד ללא הפסקה, באתרים פתוחים או סגורים ברחבי העיר. קבוצות תיאטרון עצמאיות מרחבי העולם מצטרפות לאלה הקנדיות.

פסטיבל הפרינג' של סן פרנסיסקו נערך מידי שנה, והוא מארח למרתון חגיגי כ- 260 אמנים מ-50 תיאטראות מסן פרנסיסקו, מארצות הברית כולה וממדינות אחרות בעולם. בנוסף מתקיימים בשנים האחרונות גם מופעי יחיד של אמנים צעירים. הפסטיבל מציע למבקרים 11 ימים מעניינים וגדושים בשפע של הצגות ומופעים מסוגים שונים ומכל הז'אנרים- החל מקלאסיקות, דרך מערכונים, פנטומימה, מופעי חשפנות וכלה בקומדיות שערורתיות. 
הפסטיבל נותן הזדמנות להיוודע מקרוב לאמנים. אמנים מקומיים מסן פרנסיסקו שרוצים להופיע נבחרים בדרך של הגרלה, בעוד אמנים שיגיעו משאר חלקי ארה"ב וממקומות שונים בעולם נבחרים לפי העיקרון של כל המקדים להציע את מועמדותו זוכה (ההרשמה מסתיימת כבר במרס). 
המועמדים אינם צריכים להציג למארגני הפסטיבל את תכניתם וזאת כדי לשמור על אופיו העצמאי של הפסטיבל. אחת ממטרות הפסטיבל היא לאפשר לאמנים חדשים להציג את פרי יצירתם בפני קהל ובהתאם לתגובות לדעת כיצד לשווק את המופע בעתיד.

 ויש עוד המונים.

בארץ, בה כמעט שום דבר אינו מקורי, קיימים מספר פסטיבלים שהמפורסמים ביותר בהם:
פסטיבל עכו, התיאטרונטו ופסטיבל פותחים במה/מסך של בית ליסין.

פסטיבל עכו, פסטיבל לתיאטרון אחר, שנוסד בשנת 1980 מתקיים בעכו אחת לשנה בחול המועד סוכות. 
הפסטיבל החל ביוזמה מבורכת של עודד קוטלר, שיחד עם יוסי פרוסט, חיים שירן ויוסי פיטוסי, הצליחו לשכנע את לאה פורת ז"ל לקבוע את מקום הפסטיבל בעכו.
בינואר 2000 החליט ראש עיריית עכו דאז ד"ר שמריהו בירן ליטול את שרביט הניהול ,ומאז הניהול והפקת הפסטיבל עברו לידי עיריית עכו. למה? איך? מה פתאום? ממתי אגף תרבות ומנהלו לוקחים תחת ידיהם פסטיבל כגון זה? 
לפי האתר של הפסטיבל, מטרתו לתת במה לעבודות אמנותיות המחפשות שפה מקורית, חדשה או שונה. הפסטיבל מעודד עבודות הבודקות את גבולות מושגי התיאטרון והרחבתן, עבודות בין תחומיות, עבודות המציעות גישה מקורית לחלל תיאטרוני, לבימוי, ליחסי קהל-מופע וכו'.
בפסטיבל – הצגות התחרות, מופעים אורחים, אירועי חוצות, סדנאות, פרויקטים מיוחדים והופעות מחו"ל. 
הפקות התחרות מקבלות מענק הפקה וזוכות לליווי אמנותי.
הפסטיבל מופק ע"י עיריית עכו בתמיכת מנהל התרבות במשרד החינוך והתרבות וכן גופים נוספים. לפסטיבל וועדת היגוי ציבורית, מנכ"ל, מנהל אמנותי, וועדה אמנותית ומפיק אמנותי.

התיאטרונטו, פסטיבל הצגות יחיד המתקיים בחודש אפריל, מופק ע"י בימות 2000 של יעקב אגמון שהוא גם המנהל האומנותי של הפסטיבל. לפסטיבל גם ועדה אומנותית.
הועדה בוחרת 10 הצגות מתוך מגוון הצעות שמוגשות. ההצגה הזוכה, מקבלת  פרס ע"ש ניסים עזיקרי, שחקן הבימה לשעבר וכן מקבלת הפקה ב-הבימה. ומי היה מנכ"ל הבימה עד לאחרונה? אגמון מיודענו.

פסטיבל פותחים במה/מסך, פסטיבל מחזאות ישראלית של בית ליסין.
 השנה יועלה הפסטיבל בפעם העשירית. המנהל האומנותי של הפסטיבל הינו אבישי מילשטיין, דרמטורג בית ליסין
.לפי פרסומי בית ליסין, זהו האירוע החשוב והגדול ביותר בארץ לפיתוח מחזאות צעירה. המחזאים הזוכים להשתתף בו עוברים סדנאות כתיבה וזוכים לליווי דרמטורגי ואמנותי צמוד מהצוות המקצועי של בית ליסין. שלושת ימי הפסטיבל מהווים מפגש פסגה למיטב שחקני ישראל, מכל התיאטרונים ומכל תחומי המדיה.

אומרת ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין: "המחזאות הישראלית היא הלב הפועם של העשייה התיאטרונית שלנו. היוזמה של "פותחים במה" נולדה לפני 10 שנים, במטרה לאפשר לכישרונות בתחום המחזאות הישראלית להתגלות ולבוא לידי ביטוי מעבר למסגרת הפעילות השנתית, שאינה יכולה להכיל את כל הפוטנציאל.

יהושע סובול הינו כשרון שצריך להתגלות?
רוני פינקוביץ הוא כשרון שצריך לקבל במה של יוצר עלום שם?(פותחים במה 2007)

עוד מדבריה של הגב' פינס: 
עד כה, במהלך שנות הפסטיבל, הועלו במסגרתו למעלה מ- 90 מחזות של יוצרים צעירים וחדשים, חלקם הפכו להפקות מן המניין בבית ליסין ובתיאטראות אחרים".

עוד מירסומי בית ליסין: הפסטיבל הוא אחד האירועים החשובים והגדולים לקידום מחזאות צעירה של בוגרים העושים צעדיהם הראשונים "בעולם האמיתי". 
המחזאות היא הבסיס של היצירה הישראלית ולכן יש לקדמה בכל דרך. 
השפעתה של המחזאות הישראלית היא הלב הפועם של העשייה התיאטרונית שלנו.
אנו יוצרים דור חדש של כותבים מקוריים ומיומנים. 

האומנם גברת פינס?

מטרת הפסטיבלים  היא לתת חופש אומנותי, לחשוף אומנים בפני קהל רב, לגלות דברים חדשים ולהעניק ליוצרים הזדמנות אמיתית לפרסם/להציג יצירתם ואומנותם.

בארץ, בפסטיבלים הגדולים, נשלחת הרשת הסבוכה של הממסד התיאטרוני.
מאחורי הקלעים נעשים קשרים רבים ומנופי לחץ שונים, אשר אינם מביאים בהכרח לחופש האומנותי, לחשיפה הראויה ליוצרים (שאינם בממסד או מקורבים אליו)  ואין ממש הענקת הזדמנות שווה ואמיתית.
הועדות האומנותיות של הפסטיבלים והשופטים לוקים בתסמונות של הממסד התיאטרוני – משוא פנים, העדפת מקורבים, קשרים קודמים ועוד.

בפסטיבלים – כולם מרוויחים (הפוליטיקה, העיריות, התיאטרונים, האזרחים) למעט האומנים המקבלים תשלום זעום אם בכלל להפקה.
מפיקי הפסטיבלים מכירים ויודעים היטב את רצונם של האומנים להגיע להכרה, להעלות יצירתם ובסופו של דבר להרוויח ולהתפרנס מאומנותם.
הם מנצלים רצון זה ובתמיכת וגיבוי התקציב שהם מקבלים, התורמים והספונסרים, הם מרווחים על גבם של האומנים.

בתיאטרון עכו, לפי שיחת טלפון כעוסה שקיבלתי, מקבלת הפקה כ- 30,000 ש"ח (ולא 5000 ש"ח כפי שטענתי באחד ממאמריי). הורידו עלות של: תאורה והגברה, תפאורה, תלבושות, מזון, שינוע וכיו"ב. מה נותר ליוצרים?

בתיאטרונטו, ההפקה היא כולה באחריות וע"ח היוצרים ולפי מר אגמון ושיחת טלפון שערכתי איתו, רק הוא מרוויח.

בפסטיבל פותחים במה/מסך, לפי פרסומים המתפרסמים קבל עם ועדה, השחקנים בפסטיבל עובדים ללא תשלום, כך גם המחזאים המתמודדים על מלגות פיתוח. שכרם, מגיע, אם בכלל, לאחר הפסטיבל.

האומנם שכרם מגיע לאחר הפסטיבל?
כמה הפקות שזכו במקום הראשון בפסטיבלים, הצליחו לשרוד מעבר לתקופה הראשונה של אחרי הפסטיבל?
מעטים מצליחים להגיע במקרה הטוב לתיאטרון תמונע, לבית ציוני אמריקה או לסמטה.
כמה כרטיסים אפשר למכור בתיאטרונים האלה? וכמה הצגות אפשר להריץ ללא תקציב קבוע?

וכמה אחוזים  יגבה מר מילשטיין מהמחזאי שהתמזל מזלו והמחזה שלו עובר לרפרטואר?
וכמה אחוזים ירוויח הבמאי משכרו של המחזאי?

אך כל אלו, הם כאין וכאפס לעומת מה שבאמת קורה בפסטיבל פותחים במה/מסך של תיאטרון בית ליסין.
זה יהיה נושא המאמר הבא.

זכרו – פעלו תמיד כחוק.
יש כסף בתיאטרונים. תמיד היה, תמיד יהיה.

ישראל שארקי
אלטרנטיבה חדשה לתיאטרון רפרטוארי – תיאטרון הפסיפס
http://hapsifas.co.il/