כמה דברים על זכרונותיה של גיישה

בחור אחד הולך לשוק, קונה דג , מביא אותו הביתה שם במחבט מתגן שם בצלחת ואוכל, הוא אכל דג.
סושי זה לא דג מטוגן, 
אתה הולך לשוק ובוחר דג מיוחד וחשוב שיהיה טרי, אתה מביא את זה הביתה, ומתחיל לקלף אותו לאט לאט שלא תפצע את הבשר, בשביל סושי אסור שיהיה קוצים, רק בשר דגים רך, אחרי שאתה מוציא את כל הקוצים והעצמות, תתחיל לעבוד על הבשר, לתבל אותו, להשרות אותו בנוזלים מיוחדים כמו יין וחומץ, זה נמשך כמה ימים עד שאתה מגיע לשלב ההכנה להגשה.
שולחן שמוגש עליו סושי הוא הנאה לעיין, מסודר יפה הסושי מונח שם כיצירת אומנות, הרבה צבעים והרבה צורות וגדלים שונים, מוכנות בידי אמן.
אתה לא תמצא סכינים על השולחן, זה לא מתאים, גם לא מתאים לתרבות היפנית, על שולחן האוכל תמצא מקלות עץ שמשמשות לאכילה, אז כל סועד בוחר לו בסושי לפי טעמו ולפי גודל פיו, את הטעם, את היופי ואת האווירה ילוו אותך זמן רב, זה לא אוכל רק לגוף.
בחור אחד מביא בחורה, אולי בתולה ואולי לא, זורק אותה לרחוב, בא לקוח קורע לה את הבתולות שלה אם היא בתולה ואחר כך בא עוד לקוח ועוד לקוח, דורסים אותה ממסים אותה עד שנשאר ממנה רק גוף והרבה הרבה מרירות, היא הופכת לזונה.
גיישה היא לא זונה. אותה לוקחים מבית הוריה בגיל ילדות 5-7 שנים עוקרים אותה מחיק המשפחה, והיא עוברת לגור בבית הגיישות, שם שולחים אותה ללמוד לבדר גברים לענג אותם, אז ישנם בתי ספר מיוחדים לגיישות שם מלמדים אותן לשיר, לרקוד, לנגן, לספר סיפורם וגם בדיחות, קצת היסטוריה ופילוסופיה כך שיוכלו להיות בנות שיח לגברים, אנשי עסקים בעיקר. הן עובדות במסעדות, מוזמנות דרך סוכנות הגישות לרבע שעה או לשעה לענג את הגברים עם האומנות שלהן, לשולחן מסוים במסעדה מסוימת כך שהן מסתובבות כל הלילה בין המסעדות. הסוכנות מעבירה את התשלום לבית הגיישה שהוזמנה. כל גיישה חייבת לבית הגיישות שגדל אותה את כל הכסף ששלם עליה עד שהכין אותה להיות גיישה. בגיל 15-16 מוצע הבתולים של הגיישה למרבה במחיר, לכן עד אז אסור לגיישה להיות עם גבר אחרת הבתולים שלה לא שווים, לאחר שלב זה בית הגיישות מחפש לגיישה איש אמיד שייקח אותה תחת חסותו, יכסה את ההשקעה של בית הגיישות ייתן לה בית משלה שתגור בו, וזה מקובל שהוא יהיה נשוי, אפילו אשתו תהיה מוכנה לארח את הגיישה בביתה. חיי הגיישה מתחילים בדרמה מאוד עצובה וזה ממשיך לכל אורך חייה, פה ושם היא זוכה לרגעי נחת, לניצוצות שמחה ותקווה לסיפור אהבה. כאשר אומרים שאדם זה שטחי, מה הכוונה? הכוונה שהוא נמצא במישור אחד, נע במישור אחד, מישור שטחי או מישור עמוק, זה נשאר מישור אחד, המציאות של הגיישה מביאה אותה למישורים שונים, לעצב עמוק שנחרט לתוך הנשמה שלה, לרגעי שמחה שמלהיבים את כל הסובבים אותה, עם האומנות שלה, עם אורח החיים שלה, אין פלא שהיא מעניינת את אנשי העסקים יותר מהנשים שלהן. וברגע שנכנסת אהבה לליבה אז היא פורחת, לכן אין פלא שגיישה כמו "סאיורי" או כך קוראים לה בספר תגיע לעמדה שתייצג את מדינת יפן המסע יחסי ציבור למשיכת תיירים מכל העולם.

הוסף תגובה