לעיתים יש להתגרש מילדים בוגרים

לעיתים חייבים להתגרש מילדים בוגרים- אורית לוי פסיכוכירולוגית ויועצת משפחתית

אם היו אומרים לי לפני שנים שאכתוב כזה מאמר הייתי שולחת אדם זה לרופא פסיכיאטר, אני ?

שהמשפחה היא בעיני ערך עליון? הילדים עומדים ברמת הפירמידה הגבוהה ביותר במשפחה , כך חונכתי …ושנים גם האמנתי בתזה הזאת.

מה ששינה את התפיסה שלי היא הרבה מטופלים מבוגרים שהגיעו אלי לגישור או לייעוץ,

מה לעשות עם הילדים הבוגרים שלהם, היחסים הגיעו  ולשפל המדרגה , והם לא יכולים לסבול יותר!

אחרי מקרה אחד או שניים , עדיין ייחסתי זאת  למקריות של מספר קטן של משפחות ,אבל לאט לאט מספרם עלה והבנתי שיש פה מקרים מגוונים של יחסי משפחה חונקים, חוסמים ואפילו מרעילים

את כל המשפחה ומשפיעים לא רק על  הילדים הנוספים שגם הם שלא ברצונם נקלעים לתוך המצב המביך, עם העוצמות הרגשיות הקיצוניות, הכועסים, בעלי טינה והרס עצמי שמופנים כלפי הוריהם, שבסך הכול עשו את המיטב כדי לגדלם ולחנכם, על פי הבנתם וידיעתם באותה תקופה על הצד הטוב ביותר. ואני רוצה לחדד " לא מדובר במשפחות עם ילדים חולים נפשית או פיזית", או חס וחלילה

הורים מכים, אונסים וכו', אלא,  משפחות נורמטיביות מן השורה שכולכם מכירים, הכל  כביכול בסדר כלפי חוץ, אף אחד לא בדיוק יודע מה מתרחש בנפשם של אותם הורים או /ילדים, כיצד הלב שותת דם, שלא מחלים לעולם, המחשבות שלא מפסיקות איך אני יכול לשנות את פני הדברים?

ורק אחרי שהם אוזרים אומץ ללכת לייעוץ ולפתוח את סגור ליבם, ובתמיכה עם היועץ הנכון , הם חוזרים לתפקד.

הניתוק מהילד/ילדה  היקרים שלהם , שבו/בה הם השקיעו  הרבה דאגה וחום, החיים לא הטיבו עם בנם או ילדתם  האהובה והיא נשארה ללא בעל וכו' הם מנסים לעשות ככול יכולתם בכדי לעזור , עד אשר הם מתמוטטים רגשית, כלכלית ואינם יכולים עוד , ואז באה הזעקה!עד מתי!!!!

הרגשת "הכישלון", היא לא פעם משני הצדדים , גם ההורים וגם הילד שנפגע, אבל למה למה לפגוע כל כך בהורים , ולהוציא את כל הכעס התסכול ולהפוך אותם לשק החבטות שלהם? פשוט כי אין אדם אחר שעליו הם יכולים את זעמו , האם התשובה הזו היא מספיק טובה?…

 הבעיה שההורים מתביישים בדרך כלל לפרסם את הדברים ולדבר עליהם, ועד שהם אוזרים אומץ לבוא ולהתייעץ מה לעשות" עם הילד בן ה47 "ד, שדורש עוד ועוד תמיכה נפשית וכלכלית ולא/- יש את האיום הנורא מכול – ניתוק- הם  הצאצאים יודעים היטב שבזה ההורים לא יעמדו.

הם ההורים,  לא יכולים לסבול את ההפסד מ מערכת היחסים עם הילד, למרות הקושי שלהם בנתינה מעל לכוחות שלהם והיכולות הפיננסים הם ממשיכים עוד עד לשבירה.. פנסיונרים שצרכים

לתמוך בבן או בבת מתוך הסכום העלוב של 4000- 5000 ₪ ועוד קיצבת זקנה, כשהכול כל כך יקר

והתרופות עולות ביוקר וישנם עוד הרבה בעיות שעל הקשישים לפתור בכוחות עצמם ובלי עזרה ובנוסף יש בעיות שעדיין  לא הסתיימו, צריך לדאוג ל- ילד בן ה47- שעדיין  לא לקח אחריות מספיק על החיים שלו, או שהתגרש, או שהוא מובטל כי עד היום הוא לא מצא את עצמו בדיוק, והוא לא מרוויח באופן קבוע את הסכום החודשי הנדרש כדי לכלכל את עצמו ולשלם את שכר הדירה והעיקר, כולם " חייבים לו " במיוחד ההורים שהביאו אותו לעולם, וזה לכל החיים!!!

ההורים נתונים במלכודת איומה" אם הם לא ייעשו או יתרמו את חפצו , רצונו של הילד, ולא, הם נידונים לניתוק היחסים, מצד שני אם לא, ופה נכנס "קיבעון המחשבתי" איך זה יכול להיות שאנחנו "ההורים שבכל משפחה"נורמלית" צרכים לדאוג לילדים כל חיינו.  הקשר בין הורים לילדים הוא קשר

הכרחי (דפוס מחשבתי)  של יחידה אחת שלא ניתן לשבור אותה,  אחרת איך אנחנו ניראה בפני עצמינו"?  איזה הורים אנחנו"? הלא התחייבנו כשילדנו אותם!!!!!!

פה בדיוק חל שינוי בתפיסת עולמי , לאחר שזיהיתי את הסחיטה הנפשית והכלכלית שמתבצעת

יום יום ע"י אותם" ילדים מגודלים" שמרגישים עדיין צורך לשלוט בהורים ביד רמה ולדרוש, כן לדרוש!!!!!את המעט שעוד נותר להם, והיכן קראתי בתנ"ך…….שכאשר הילדים מגיעים לגיל 18 הם אלו שחייבים לשמור על ההורים ולדאוג למחלותיהם ולדאוג לשלומם, מה קרה פה? מדוע נשברו

המוסכמות של הערכים? להיכן נעלמה הבושה והחמלה?

לגבי השאלות הללו נעשים מחקרים בנושא וישנן כל מיני השערות על הדור השני של השואה

שבו ההורים מצאו את עצמם חייבים לפצות את הילדים על מה שהם סבלו, ולתת להם יותר ממה שיש

ביכולתם. הפסיכולוגים טוענים שבכדי להיות הורים טובים צריך להיות Good mother enough

הווה אומר, הורה מספיק טוב, ז"א לספק לילד רק את הצרכים הבסיסים ולתת לו להשיג לבד את

השאר, לא מדובר כאן על חום ואהבה שזה בהחלט צורך הכרחי , מדובר על"  פינוק ייתר"

 דבר שמזיק ללא ספק ומביא את אותו ילד או ילדה לאבד את הגבולות ולהרגיש שהוא נמצא במרכז העולם. לא פעם אנו רואים שפינוק ייתר מזיק יותר לילד מאשר לילד האחר שסובל "מחסך".

כמובן שבחוץ( הכוונה לעולם החיצוני) מלבד ההורים ,הוא לא מקבל את היחס המרכזי" שהכול מגיע לו" , ולכן הוא לא מחזיק מעמד, לא  בעבודה ולא ביחסים בין זוגיים, ואז הוא חוזר להורים שאצלם הוא קיבל הכול ואמר "מגיע לי!! ההורים לא יכולים ולא יודעים להתמודד עם הבעיה הזאת.

כאשר נוכחתי שאכן אין ברירה " כשהניתוק ע"י הצאצא הופך להיות להרס חיי ההורים ונזק נפשי

בלתי יתואר, הגעתי למסקנה שאי אפשר לאפשר לכל השולטים בפוטנציה" הצאצאים " להוביל

באיום של הניתוק" ולאפשר להורים להבין את העמדה , שיש גבול לכל דבר!!!!!

וגם אם זה מאוחר , הדבר לא מצדיק שבריאותם של ההורים וכל היחסים בתוך המשפח יהרסו, הדבר אף פוגע בנפשם ומערער את  כל היחסים במשפחה. כמובן שכל משפחה, הינה בפני עצמה,

וכל בעיה נובעת מבעיות אחרות כך שלא ניתן להכליל את כולם תחת קורת  גג אחד. שום דבר אינו מובן מאליו, וכל נושא צריך לבחון  לגופו.  אך, בהחלט יש מקרים, שצרכים להתגרש מהילדים, ולא חשוב עד כמה הדבר קשה ובלתי נסבל, עם הזמן ההורים לומדים להתגבר על  "רגש האשמה" ולקבל את המצב לאישורו, צריך לשים סוף לכל דבר הרסני !! שמרעיל כל חלקה טובה שנשארה,לעיתים הדבר אפילו יוצרים  מהפך" ביחסים, כאשר הם מפסיקים להיות נסחטים.

 לפתע ואחרי זמן מבין "הצאצא שהוא מגזים ואי אפשר לקחת את ההורים כדבר מובן מאליו, וצריך להתנהג אליהם בכבוד ולאפשר להם לקבוע מה הם יכולים לעשות כדי לעזור (בהתאם

ליכולות שלהם ) ולא בכוח ובדרישה אין סופית.

אני מקווה שמאמר זה ייתן להבין את נקודת המבט של  היחסים במשפחות רבות שחוות מצבים דומים.

 מצד שני , אני חייבת להזכיר שיש משפחות שהמצב הוא הפוך, בו ההורים אלו הם שמתעללים בילדים….והדבר חייב להיפסק לאלתר!

נושא זה נתון למוסד הרווחה וכמובן, צרכים להודיע על כל מקרה כזה שאנו פוגשים ולא

להתנער כאשר אנו רואים ילד סובל.

אורית לוי- יועצת משפחתית ואישית

www.kafyad.info

help@kafyad.co.il

הזמנות לייעוץ :    955- 050-4940   – 054-814-4270

הוסף תגובה