להשתחרר מכבלי העבר

אנשים שמגיעים לאימון ליצירת זוגיות סוחבים איתם בד"כ משא כבד של זכרונות, תסכולים, ותקוות כוזבות. לאחרונה קיבלתי לאימון אישה צעירה בת 29. כשסיפרה מדוע בחרה לבוא, אמרה שני דברים: ראשית, "אני מאוכזבת מגברים, מאוכזבת מן החוויה הזוגית, אני חיה בתחושה שלא משנה את מי אפגוש – במוקדם או במאוחר הוא יאכזב אותי".  שנית – "ברור לי שמשהו בהתנהלות שלי גורם לדברים לחזור על עצמם. אני רוצה שתעזרי לגלות מה זה ובעיקר- איך לשנות את זה.   הדברים שאמרה אותה אישה הם מוטיבים מרכזיים באימון זוגי:

 האכזבה – אני לא מסוגלת ליצור זוגיות

מי שנשאר רווק אחרי גיל מסוים מתחיל להאמין, שזה לעולם לא יקרה לו, שהוא כנראה לא מסוגל ליצור זוגיות, שהסיפור לו הכי כבד ומורכב, וש.. אולי כדאי לוותר על זה.

משא הזכרונות שאנשים סוחבים על גבם, אחרי תקופה של נסיונות כושלים, כולל חוויות של פרידה, אכזבה, נטישה, הבטחה שלא קוימה, בגידה ועוד. אך קשים מן הזכרונות הם המסקנות שהם מסיקים בקשר לעצמם, ליכולות שלהם ואפילו – בקשר למה שהעולם מסוגל להציע להם..  אלה כוללים תחושה ש 'אני לא מספיק שווה', 'אין סיכוי שאצליח ליצור זוגיות' או ש 'כל הגברים (או הנשים) בוגדים/ שקרנים/ לא רציניים' וכו'. ומתוך המסקנות הללו הם בוחרים (לעיתים באופן לא מודע) לנהל את חייהם.

 התקווה – אני יוצרת את המציאות שלי

הכרה בעובדה, שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו, במודע או בלא מודע, ויש לנו יכולת להעלות את רמת המודעות שלנו, וליצור עבור עצמנו את המציאות הרצויה לנו, היא הכרה מעודדת.  היא הופכת את המציאות מסדרה של ארועים כאוטיים, שאין לנו כל שליטה עליהם, לארועים בעלי משמעות והגיון פנימי.  

 העתיד – מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה

אחת הדרכים להבין את העולם היא באמצעות הסקת מסקנות מן העבר אל ההווה והעתיד. אך לעיתים הדרך הזו הרסנית, שכן היא לא מאפשרת לשום דבר חדש לקרות. כאשר אנו חיים בתחושה שמה שהיה הוא שיהיה – הסיכוי שכך אמנם יהיה, גדול מאד. ברגע שאנו מבינים, שאנחנו אחראיים על המציאות העתידית שלנו – מותר לנו לוותר על מסקנות שהסקנו בעבר וללכת לקראת העתיד מצוידים בדעות ואמונות שישרתו את מטרותינו באופן יעיל יותר. מסקנות כמו: אני לא שווה, לא מושכת או מושכת גברים לא ראויים אינן יכולות להועיל לנו בדרך לזוגיות, ולכן כדאי שנלמד לוותר עליהן. גם מסקנות כמו: כל הגברים בוגדניים, מעוררות פחדים וחששות מיותרים ולכם אין בהם טעם.

 במה נאמין, אם לא בהיסטוריה שלנו?

ההיסטוריה האישית שלנו היא כלי עזר חשוב להבנה עצמית. אין לזלזל בה, ולא ניתן להעלים אותה בהנף יד. אך בידנו הבחירה לשנות את האמונות שלנו, ולבחור להאמין במה שאנו בוחרים, ולא רק במה שקרה. כל רגע חדש הוא הזדמנות להתחלה חדשה. אנחנו יכולים ליצור אותו מתוך התרפקות על זכרונות של כשלונות בעבר, קשיים לאחרונה, הערכה עצמית נמוכה, וסיפורי חוסר הצלחה, ואנחנו יכולים לבחור לוותר על כל אלה ולא להשתמש בהם. 

אבל אז מה יהיה? "הרי את מציעה לי לנהוג בתמימות, אפילו נאיביות ולהתעלם מן הניסיון שצברתי", אני שומעת אתכם אומרים לי. אך לא כך הוא. אני מציעה לנהוג בפיקחות, בתבונה פרקטית של מי שרוצה להשיג מטרה ומצייד את עצמו בכלים שיובילו אותו אליה. האם כלי הספק, הפחד, האכזבה וחוסר האמון יובילו אתכם לזוגיות פורחת או ימשיכו לייצר עבורכם מערכות יחסים מאכזבות ופוגעניות? במקומם אני מציעה כלים של ביטחון, הכרה בערך עצמכם והתנהלות מתוך עצמאות וחוסר תלות.

התובנה שכאנשים בוגרים ומודעים, אנחנו אחראיים על יצירת המציאות שלנו – מסייעת בתהליך הוויתור והשחרור של זכרונות ומסקנות שאינם משרתים אותנו. אין זה תהליך שנעשה בהרף עין, אך הוא גם לא בהכרח תהליך ארוך, והוא שווה את התוצאה!

בעבודתי עם רווקים ורווקות אני מלמדת אותם להשתחרר מסיפורי העבר, לנקות עצמם ממטען עודף של ספקות וכאבים, וליצור זוגיות מתוך אהבה עצמית, מתוך תקווה ומתוך אמונה שגם הם יכולים.

באהבה ובהצלחה

כנרת טל מאיר

kineret4@bezeqint.net