פרזנצטיה כמו שצריך !

כל אחד יכול להעביר פרזנטציה/מצגת. השאלה איך הוא מעביר אותה?
לא מספיק שיש לך שקפים יפים וצבעוניים. המצגת האמיתית היא בעצם – אתה ! האדם המעביר אותה. 
שכן, אם לא היה כך, פשוט היה אפשר לשלוח לכולם את המצגת במייל, שיקראו , תודה ושלום. 

תפקיד המצגת לשמש כלי עזר למציג ולקהל. למציג- תזכורת לנושאים שעליו להעביר , לקהל – נקודות להתייחסות קצרה ועניינית, כדי להבין במה המדובר.  הויזואליה של המצגת  תורמת למוח להטמיע את הדברים טוב יותר, והקהל נוהג לעבור על השקפים יחד עם המציג, אם הוא עושה זאת נכונה. הקהל שומר על קצב של המציג. אם המצגת עמוסה בטכסט, הקהל ייטה לקרוא אותו ולא להקשיב, אז משתבש הסנכרון בינו לבין המציג. 
"חוק השישה" הוא החוק הנכון ביותר למצגת: 6 משפטים בכל שקף לכל היותר ו-6 מילים בכל משפט לכל היותר. זהו הקונספט הנכון ביותר. 
כך נוצרת המצגת המושלמת: 
הקהל נחשף לנושאים המרכזיים והבמה היא של המציג אותם. המציג לא אמור להקריא את המצגת, אלא להרחיב כל נקודה/נושא . כך תשומת לב הקהל אליו ולא אל המצגת שבדרך כלל נמצאת מאחוריו. 
המטרה שהקהל ישמע את מה שיש לך לומר ולא יעסוק בקריאת המצגת וכך אתה מפספס את הקשבתו. 
מותר למציג להביט  מדי פעם לשקף! (הכרתי מנכ"ל שלא הרשה למנהליו להסתכל אחורה וכולם עמדו כמו בולי עץ מפוחדים, שמא יהפכו לנציב מלח אם יסתכלו לאחור….זה היה משעשע ) 
יחד עם זאת, רוב קשר העין צריך להיות עם הקהל. קשר העין חייב להיות שם, אחרת אתה מאבד אותו והוא לא מסתכל עליך אלא על כל מיני דברים אחרים. אם לא תביט בעיניי האנשים היושבים מולך הם יעסקו בדברים אחרים, כמו יכתבו, יציירו, ידברו ביניהם…..קשר עין מצדך הוא כבוד כלפיהם. אם לא תיתן להם את הכבוד, הם לא יתנו לך אותו בחזרה.

אין לחלק חומרים כתובים לפני הצגת המצגת, כי אז אתה מראש מאבד את הקהל, הוא יקרא את החומרים ולא יהיה איתך. בסוף המצגת אתה יכול להגיש תקציר הדברים. 
הקהל מאבד סבלנות אם אתה מקריא את המצגת – לא לשם כך הגיע. זה משעמם אותו. 
לכל אלו הסובלים מפחד קהל, אולי תפתיע אתכם העובדה שאציין פה: 
כל קהל הוא אוהד כשמגיע לשמוע אותך. הוא בא כדי לשמוע דברים חדשים ומעניינים שיעשו לו את היום. יש לך קרדיט ממנו ואם תצליח להשיג את תשומת לבו והנאתו בדקות הראשונות – הם שלך. 
לגבי פחד קהל: 
פחד קהל הוא לא גזירה משמיים. הוא מגיע מהראש ומשם צריך לטפל בו. 
ניתן לטפל בעניין ולהשתחרר מפחד קהל. 

ככל שתעשה יותר חזרות על המצגת לפני הצגתה, כך תהיה "ספונטאני" יותר בזמן אמת, כי המילים יזרמו ואתה תשלוט בחומרים. חזרות עושים בכל מקום אפשרי: בבית מול המראה, מול המחשב, משננים את הנושאים, מוודאים שיש קטעי קישור, מוודאים שמכירים כל שקף מתחילתו ועד סופו ומה רוצים לומר על כל מקצע ומשפט. 

רצוי מאוד (!) לתבל את המצגת בדוגמאות וסיפורים רלוונטיים לנושא, הקהל אוהב את זה. 
אין לספר סיפורים אישיים מדי או כאלו שמלגלגים על עצמך כמציג. זה עלול לפעול לרעתך.
יש לעקוב אחרי שפת גוף הקהל. אם הם מתנדנדים בכסאותיהם, מדברים ביניהם, חסרי שקט, לא מסתכלים עליך – אתה בבעיה!

אם מישהו מעמיתיך כבר הציג חלק מהדברים שאתה אמור להציג, עשה את הדברים בקיצור ובמהירות, רק כדי לרענן, אך אין להתחיל הכל מחדש ולחזור על הדברים שוב. כבר שמעו אותם. 
המטרה של מצגת אפקטיבית, מעבר להבאת הנושא/ים למטרתם נועדה היא לעניין את הקהל, לרגש, להזיז, לרתק, להיות אצלם בראש גם אחרי שהלכת. 
חשוב לזכור כי מתוך כ-120 מילים שאמרת, יזכרו כ-16 מהן בלבד! זה אומר שעליך לחזור על המסר לפחות 3 פעמים במשך המצגת בדרכים שונות ובמילים שונות כדי לוודא שהמסר עבר . 
וכמו שאומר המשפט החכם: לא מספיק איזה רושם עשית בהיכנסך לחדר, חשוב לא פחות הרושם שעשית לאחר שיצאת ממנו. 

שיהיה בהצלחה!. 

טיפים נוספים ניתן לקרוא באתר שלי www.tadmiter.co.il