מתכון מנצח לוויסקי

אלכוהול ומשקאות חריפים מעלים בנו, לרוב, סיטואציות מיוחדות שבהן היינו. אם זה בפאב הקבוע שלנו עם החברים, אם זה סביב שולחן האוכל עם המשפחה, הבדיחה הלא מוצלחת של הדוד המבוגר בכל חג פסח על הקשר בין אישה ליין וגם אותה פגישה מנצחת שבה פגשנו את אהבתנו הגדולה.

גם בקולנוע, מתקשר האלכוהול עם שוטרים ובלשים, טרוטי עיניים, המחזיקים כוסות בירה תוך כדי שיחה על המקרה האחרון שלהם, קאובויים חסונים וכוסיות וויסקי עם קוביית קרח אחת ונשים יפות עם כוסות יין ארוכות רגליים. המשקאות החריפים הם הטוב והרע, מבחינה פסיכולוגית. הם משחררים, אך גם חוסמים, הם מאפשרים לעשות פעולות שאחר כך אפשר להצטער עליהן, הם מרוממים את הרוח ומורידים, בבת אחת, לתהומות של דיכאון וכאב, לכל מי שחווה בחייו את החמרמורת הידועה לשמצה (הנגאובר).

כמו בכל דבר בחיים, גם כאשר שותים צריך לדעת מתי קצה גבול היכולת ומתי רצוי לעצור. אדם ששתה כל חייו מים מינרלים, לא יוכל לשתות פתאום ארבע כוסיות וויסקי, וספק אם יצליח לסיים אחת. באותה מידה, אדם שרגיל לשתות כוסית יין פעם בשבוע, לא יוכל לסיים ליטר בירה ולהישאר יציב על רגליו. הכל שאלה של מידתיות נאותה. המתכון המנצח שלי הוא לשתות כדי ליהנות, לא יותר. כמו המלצת הרופאים והדיאטניות בקשר לאכילה, איכלו עד להרגשת שובע, ואפילו קצת פחות. הגוף יודע להגיד לנו מתי להפסיק, אנו צריכים רק להקשיב לו.

הוויסקי הטוב ביותר הוא זה ששותים אותו עם שתי קוביות קרח, בכוס נמוכה (low bowl) ומרובעת, ועם חבר או חברה טובים, כך שבסופו של דבר, נשאר לנו זיכרון מהאירוע, מהמשקה ומהחברים.

כדי להנות באמת מהחוויה תוודו ששהמשקה ששותים הוא כשר.

וויסקי כשר זה עושה את החוויה.