חמשת הדגנים – טרי על הבוקר

חמשת הדגנים

 שיבולת שועל

 שיבולת שועל היא סוג דגן הגדל באקלים ממוזג ופורח באביב.

דגן זה מגודל בשביל זרעיו, הנאכלים בין היתר כדייסה ומשמשים גם כמספוא לחיות משק כסוסים ופרות. בשיבולת השועל נעשה גם שימוש כרכיב במזון כלבים ובמזון לתרנגולות.

ניתן גם להשתמש בשיבולת שועל תרבותית על העור כדי לשמור על לחות העור, ולסייע בריפוי פצעים ודלקות.

 ישנם שימושים רבים לשיבולת השועל:

• באירלנד ובסקוטלנד עושים דייסה משיבולת שועל מלאה.
• באנגליה ובאמריקה עושים דייסה משבבי שיבולת שועל.
• בארגזי חול ניתן להשתמש בקמח שיבולת שועל במקום בחול.
• אפשר להכין משיבולת שועל מספוא לעופות ולבהמות.
• בישראל נקראת שיבולת שועל בשם קוואקר. זה למעשה שיבוש שמו של אחד ממותגי שיבולת השועל מתוצרת ארצות הברית והפיכתו בשפת דיבור לשם גנרי של המאכל.
• שיבולת השועל משמשת כמרכיב העיקרי בגרנולה ובמיזלי, תערובות המכילות גם צימוקים, אגוזים ופירות יבשים.

 פשתן

פשתן הוא צמח ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו.

הפשתן הוא צמח חד-שנתי היכול לצמוח לגובה של 120 ס"מ. עליו ירוקים ופרחיו כחולים בהירים ובעלי חמישה עלעלים. פרי הפשתן הוא כמוסה עגלגלה בקוטר של 5 – 9 מ"מ ובה נמצאים מספר זרעים חומים בגודל של 4 – 7 מ"מ.

זרעי הפשתן קטנים חלקים ודומים לזרעי שומשום, זרעי הפשתן משמשים למאכל ולמרפא.

כיום ידוע על פי מחקרים מדעיים רבים המצביעים על זרעי פשתן טחונים כמסייעים בהורדת כולסטרול בדם וממתנים את השפעת תופעות גיל המעבר בנשים.

ישנם שני סוגי זרעי פשתן עיקריים: צהובים זהובים וחומים. רב סוגי הזרעים עשירים בחומצה אלפא לינולנית ממשפחת אומגה 3, אך לסוג הצהוב הנקרא Lionla או Solin יש פרופיל שומן שונה ומכיל מעט אומגה 3. הזרעים החומים, למרות היותם אכילים במידה דומה לצהובים זהובים, ידועים יותר כבסיס לשמן לשימוש בתעשיית הצבע (במיוחד לעץ), לבדים ומזון לפרות.

ישנם שימושים רבים לפשתן:

סיביו, זרעיו וחלקים אחרים משמשים כאמור לייצור בד, צבע, נייר, תרופות, רשתות דייג וסבון. הוא צומח גם כצמח נוי.

המונח פשתן מתייחס לא רק לצמח אלא גם לבד המופק מסיביו, צורת האריגה הפשוטה ביותר של שתי וערב מיוחסת לבד זה ועד היום נקראת בשפה מקצועית אריגת פשתן.

בד שנארג מסיבי צמח הפשתן, נחשב לבד איכותי ועמיד מאד, הודות לסיביו הארוכים.

חיטה

חיטה היא סוג ממשפחת הדגנים הכולל מינים תרבותיים חשובים ביותר כמקור מזון לאדם.

החיטה הוא הגידול השני הנפוץ ביותר בעולם אחרי תירס ולפני אורז, מינים תרבותיים של חיטה הינם מרכיב המזון העיקרי בתרבויות רבות, במיוחד באזור הים התיכון, ועל כן היא נמנית בין חמשת מיני דגן, בנוסף החיטה היא גם אחד משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל.

מגוון אופני ההכנה והמאכלים שניתן להפיק מין החיטה רחב מאוד.

השימושים העיקריים של החיטה מבוססים על הקמח שלה, טחנות קמח טוחנות את זרעי החיטה ומכינות ממנו קמח – שממנו מכינים לחמים, לחמניות, פיתות, עוגות, פשטידות, אטריות ומוצרי בצק אחרים.

החיטה משמשת כיום גם כמקור למספוא, לייצור שמן חיטה לצרכים רפואיים, לייצור בירה, ובמידה מוגבלת כיבול לצורך יצירת דלק לתעשייה.

שעורה

שעורה היא מין תרבותי ממשפחת הדגניים. השעורה מהווה, יחד עם החיטה, מקור ראשוני לפחמימות. קמח שעורה כונה "לחם עוני", מזונם של עניים, מקור ראשוני לפחמימות. קמח שעורה כונה "לחם עוני", מזונם של עניים, ושל בהמות הבית. השעורה משמשת גם כחומר גלם לייצור בירה. השעורה יכולה לצמוח גם באזורי בצורת, דלים בגשם, שהחיטה אינה יכולה לצמוח בהם.

השעורה נמנית עם שבעת המינים שהתברכה בהם הארץ, ומוזכרת פעמים רבות במקורותינו. השעורה היא גם אחת מחמשת מיני דגן. ביחד עם השעורה נמנים בחמשת מיני דגן שיבולת שועל ושיפון אשר אינם כלאיים עם השעורה, ולכן על פי חלק מהחוקרים, דוגמת פרופסור יהודה פליקס, הם מזוהים כזנים של שעורה.

גרגרי השעורה נחשבים כבעלי גודל יחסית קבוע, ועל כן הם משמשים לציון מידות ומשקלות תורניים.

בישראל השעורה מוכרת בעיקר כגריסים וכגריסי פנינה, כמו כן ניתן למצוא לחמים מיוחדים שמכילים קמח שעורים כתוספת, היות שתכולת הגלוטן בשעורה נמוכה מאוד הבצק על כן נוקשה ולא גמיש ולכן לא מקובל בתעשיית הלחמים.

שיפון (דגן)

השיפון הוא ממשפחת הדגניים. השיפון הוא אחד הגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר וקרוב לחיטה ולשעורה. ניתן להשתמש בדגני השיפון להכנת קמח, לחם שיפון, בירה משיפון (כמו גם חלק מסוגי הוויסקי, והוודקה) ומספוא לבהמות. ניתן לאכול את הדגן גם בשלמותו, או משוטח. אין לבלבל את השיפון עם הזון, הדומה לו ומשמש גם הוא כמזון לבהמות.

בהלכה היהודית, השיפון הוא אחד מחמשת מיני דגן, שלהם נקבעו דינים מיוחדים.