שוקו טרי על הבוקר – רגע של נוסטלגיה

שוקו טרי על הבוקר – טרי על הבוקר

שוקו הוא משקה מבוסס קקאו, צבעו חום והוא מוגש חם או קר.

לשם הכנת שוקו נעשה לרוב שימוש באבקת קקאו, חלב ומים בפרופורציות שונות, סוכר או ממתיק מלאכותי.

לשם הכנת שוקו מאבקת קקאו יש להרתיח בסיר תערובת של חלב ומים או חלב בלבד, מוסיפים לתוכו אבקת קקאו וסוכר ומביאים להמסה מלאה. במידה ומשתמשים באבקת קקאו אינסטנט, המכילה מתחלבים, ונילין וסוכר, ניתן לערבב את האבקה בחלב קר או במים ללא צורך במרכיבים נוספים. לעתים מוסיפים לשוקו גם תוספי טעם.

שימושי השוקו בארץ מגוונים אך הוא בעיקר משקה פופולארי אצל ילדים ובני נוער בישראל בזכות טעמו המתוק. בקייטנות רבות מגישים לילדים שוקו ולחמנייה.

בישראל משווקות המחלבות והחברות לייצור מוצרי חלב (דוגמת תנובה ומחלבות יטבתה) שוקו קר מוכן בבקבוקי פלסטיק ובשקיות אישיות.

קקאו

מקורם של פולי הקקאו הוא בעץ הגדל למרגלות האנדים בקרבת נהרות האמזונס והאורינוקו. העץ הגיע למרכז אמריקה במאה ה – 1 באמצעות בני המאיה. זרעי העץ תורבתו בידי הטולטקים ולאחר מכן גם על ידי האצטקים. מקור השם (קקאו) הוא בשפת הנאהואטל, שהייתה שגורה במרכז אמריקה.

הקקאו היה מצרך יקר באמריקה הפרה קולומביאנית, עד כדי כך שמהמאה ה – 10 שימשו פולי הקקאו כאמצעי תשלום. ישנם סיפורים מתקופת הכיבוש הספרדי של מקסיקו, מוקטסומה השני קיסר האימפריה האצטקית שתה בסעודותיו אך ורק שוקולד, שהוגש בקערת זהב ונאכל בעזרת כף מוזהבת. לא פחות מ – 50 קערות כאלו הוכנו לו מדי יום, בנוסף ל–2000 קערות נוספות לאצילי חצרו.

קולומבוס היה הראשון מהעולם המערבי שהתוודע לקקאו בשנת 1502 במהלך מסעו הרביעי, אך לצערו, לא זיהה את הפוטנציאל המסחרי הטמון בקקאו. בשנת 1519, בעת כיבוש אזור מקסיקו ציפו הכובשים הספרדים בראשות הרנאן קורטז למצוא בארמון מונטזומה זהב וכסף, אך למרבה הפתעתם גילו שמרבית האוצר האצטקי הורכב מפולי קקאו. קורטז היה הראשון להבין את הפוטנציאל הטמון בקקאו והוא היה הראשון להביא אותם לאירופה, בנוסף הוא דאג להסתיר את המצרך היקר משאר אירופה במשך כ – 100 שנה.

המשקה הפופולארי "שוקו" יצא לראשונה מספרד בשנת 1615, כאשר הנסיכה אן, בתו של פיליפ השני מלך ספרד נישאה ללואי השלושה עשר מלך צרפת והביאה עמה את המשקה לחצר המלוכה.

עד שנת 1700 הפך משקה הקקאו לפופולארי בכל מערב אירופה. הספרדים הביאו את הקקאו גם למערב הודו ולפיליפינים. נעשה בקקאו שימוש לתהליכים אלכימאים תחת השם "שעועית שחורה".

בימנו יבול הקקאו העולמי מגיע מארצות אפריקה המשוונית, בעיקר מגאנה, תוצרי הקקאו מצויים בכל העולם, בלגיה היא מובילת הצריכה הכוללת של קקאו לאדם בממוצע לשנה.

שימושי השוקולד רבים מספור, הוא משמש להכנת עוגות, מרקים, דברי קוסמטיקה, קרמים ועוד… פרט לשימושיו כדבר מאכל התגלה שקקאו גם טוב לבריאות (בכמויות מתונות). בקקאו כמות כמעט כפולה של חומרים נוגדי חמצון מאשר ביין אדום, ופי שלושה יותר מבתה ירוק.

אז איך בכלל מלכתחילה מגיעים למוצר המוגמר?

לתרמילי הקקאו קליפה מחוספסת דמוית עור בעובי של כ – 3 ס"מ. הם מלאים בציפה ורדרדה, רירית מתוקה אך בלתי אכילה, שמכילה בתוכה 30 עד 50 זרעים דמויי שקד הנקראים פולים.

צבע הפולים הוא ורדרד או סגלגל, ולאחר הבשלתם מוסרים התרמילים באמצעות סכין מעוקלת על ראש מוט ארוך, נפתחים עם מצ'טה ומונחים לייבוש עד לקיחתם לתסיסה.

בתהליך ההתססה, הזרעים מוסרים, מקולפים ונערמים יחד. לאחר כמה ימים של "המתקה" הציפה תוססת עד שהיא נהיית דקה ומתפרקת מהזרע. איכות הפולים, להם טעם מריר חזק, תלויה באורך התהליך. אם הוא ארוך מדי, עלולים הפולים להיהרס; אם הוא קצר מדי, טעמם יהיה כשל תפוחי אדמה לא מבושלים והם עלולים להעלות עובש.

לאחר מכן, מונחים הזרעים במרווחים, מטולטלים ומונחים לייבוש שוב ושוב. במטעים גדולים מבוצע הייבוש על מגשי ענק והחום בא מהשמש או ממנורות חימום. עם זאת, בכמויות קטנות יותר, משתמשים במגשים קטנים יותר או בעורות פרה. לבסוף, הזרעים נרמסים ומעורבבים ולפעמים גם מרוססים בחימר אדום מעורבב במים על מנת להעניק לצבעים צבע נאה, ברק והגנה נגד ריקבון במסע למפעלים.

בין 300 ל – 500 פולים משמשים לייצור קילוגרם אחד בלבד של שוקולד. באבקת קקאו הנוצרת בתהליך הולנדי מוסיפים לשוקולד אלקלי, ולכן היא פחות חומצית. אבקה שכזו היא גם כהה יותר ובעלת טעם עמום יותר מאבקת קקאו רגילה. ניתן להשיג אבקת קקאו "הולנדית" כמעט בכל מקום בעולם, למעט בארצות הברית. בשל חומציות הקקאו הרגילה, השימוש במתכון עם אבקת אפיה שהיא בסיסית גורם ליצירת תגובה כימית המותירה אחריה משקעים.